כי תשא

כי תשא. לשון קבלה כתרגומו, כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגלגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל, ותמנה את השקלים ותדע מנינם:

When you take the count. [תִשָּׂא] has the meaning of “taking,” as Onkelos translates it [תְקַבֵּל] — “you will take.” [I.e.] “When you will wish to take the sum total of their numbers, do not take a head count, but, rather, let each give a half-shekel then count the shekalim and you will know [their number].”

ולא יהיה בהם נגף. שהמנין שולט בו עין הרע, וְהַדֶּבֶר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד:

Thus there will be no plague among them — for things that are counted are subject to the evil eye and as a result a plague befalls them like the one which occurred in the days of David.

זה יתנו. הראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל, ואמר לו כזה יתנו:

Must give this. He (God) showed him the likeness of a coin made of fire whose weight was half a shekel and said to him, “Like this shall they give.”

העובר על הפקודים. דרך המונין מעבירין את הנמנין זה אחר זה, וכן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָׁבֶט (ויקרא כז, לב), וכן תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מֹונֶה (ירמיה לג, יג):

Passing by to be counted. It is the way of those who take a count to make that which is to be counted pass one after the other. Similarly: “Whoever passes under the rod” and similarly: “the sheep shall pass by the counter.”

מחצית השקל בשקל הקדש. במשקל השקל שקצבתי לך לשקול בו שקלי הקדש, כגון שקלים האמורין בפרשת ערכין ושדה אחוזה:

Half a shekel based on the shekel of the holy [Sanctuary]. I.e., based on the weight of the shekel which I (God) set aside for you with which to weigh the shekels to be used for sacred things. For example, the shekels mentioned in the section [dealing with] evaluating things vowed to the Sanctuary and possessed fields [vowed to the Sanctuary].

עשרים גרה השקל. עכשיו פירש לך כמה הוא:

Where a shekel is twenty geirah. It now clarifies for you how much it is.

גרה. לשון מעה, וכן בשמואל (א ב, לו) יָבֹוא לְהִשְׁתַּחֲֹות לֹו לַאֲגֹורַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם:

Geirah. [Geirah in Hebrew is] the word for מָעָה [in Aramaic]. The same applies to: “...will come to bow down for an אֲגוֹרָה of silver and a piece of bread.”

עשרים גרה השקל. שהשקל השלם ד' זוזים, והזוז מתחלתו חמש מעות, אלא באו והוסיפו עליו שתות, והעלוהו לשש מעה כסף, ומחצית השקל הזה שאמרתי לך, יתנו תרומה לה':

Where a shekel is twenty geirah. I.e., a whole shekel. For a shekel is four zuz and a zuz at first was five מָעָה . But then one sixth was added and its value was raised to six silver מָעָה . “It is half of this [original] shekel, which I described to you, that they shall give as a terumah-offering to God.”

מבן עשרים שנה ומעלה. למדך כאן, שאין פחות מבן עשרים יוצא לצבא, ונמנה בכלל אנשים:

From [age] twenty years and older. Here it teaches you that no one below twenty years of age goes into the army nor is he counted among the men.

לכפר על נפשותיכם. שלא תנגפו על ידי מנין. דבר אחר לכפר על נפשותיכם, לפי שרמז להם כאן ג' תרומות, שנכתב כאן תרומת ה' ג' פעמים, אחת תרומת אדנים, שמנאן כשהתחילו בנדבת המשכן, ונתנו כל אחד ואחד מחצית השקל, ועלה למאת הככר, שנאמר וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר (שמות לח, כה), ומהם נעשו האדנים שנאמר וַיְהִי מְאַת כִּכָּר הַכֶּסֶף וגו' (שם שם, כז). והשנית אף היא על ידי מנין, שמנאן משהוקם המשכן, הוא המנין האמור בתחלת חומש הפקודים, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵׁנִי בַּשָׁנָה הַשֵׁנִית (במדבר א, א), ונתנו כל אחד מחצית השקל, והן לקנות מהן קרבנות צבור של כל שנה ושנה, והשוו בהם עניים ועשירים, ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות לכפרה הם באים. והשלישית היא תרומת המשכן, כמו שנאמר כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחשֶׁת (שמות לה, כד), ולא היתה יד כלם שוה בה, אלא איש איש מה שנדבו לבו:

To atone for your souls. [Meaning:] so that you not be struck by a plague as a result of being counted. An alternate explanation of לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם: Because it alludes here to three terumah-offerings, for תְּרוּמַת ה' is written three times here. The first represents the terumah-offering for the sockets for he (Moshe) counted them when they began contributing to the mishkon and each person gave half a shekel, and it totalled 100 kikar, as it states: “And the silver of the counted of the congregation totalled one hundred kikar,” and from these the sockets were made as it states: “The one hundred kikar of silver, etc.” The second [תְּרוּמַת ה'], it, too, [was contributed] through counting for they were counted after the mishkon was erected. It is the counting that is spoken of at the start of the book of Numbers (Bamidbar): “[God spoke to Moshe] on the first day of the second month, in the second year,” [at which time] each one gave half a shekel. They were for buying the communal korbonos for each year. Both were considered alike regarding them — the poor and the rich. It is regarding this [last] terumah-offering that it is said: “to atone for your souls,” because the [purpose of the] korbonos is atonement. And the third [תְּרוּמַת ה'] is the terumah-offering for the mishkon, as it is said: “everyone who set aside a terumah-offering of silver and copper.” Not everyone participated alike in this case, rather, each person contributed as his heart moved him.

ונתת אותו על עבודת אהל מועד. למדת, שנצטוו למנותם בתחלת נדבת המשכן אחר מעשה העגל, מפני שנכנס בהם מגפה, כמו שנאמר וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם (שמות לב, לה), משל לצאן החביבה על בעליה שנפל בה דבר, ומשפסק, אמר לו לרועה בבקשה ממך, מנה את צאני ודע כמה נותרו בהם, להודיע שהיא חביבה עליו. ואי אפשר לומר שהמנין הזה הוא האמור בחומש הפקודים, שהרי נאמר בו בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵׁנִי (במדבר א, א), והמשכן הוקם באחד לחדש הראשון, שנאמר בְּיֹום הַחֹדֶש הָרִאשֹׁון בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים וגו' (שמות מ, ב), ומהמנין הזה נעשו האדנים משקלים שלו, שנאמר וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת וגו' (שם לח, כז), הא למדת, ששתים היו, אחת בתחלת נדבתן אחר יום הכפורים בשנה ראשונה, ואחת בשנה שנייה באייר משהוקם המשכן. ואם תאמר, וכי אפשר שבשניהם היו ישראל שוים, ו' מאות אלף וג' אלפים וה' מאות ונ', שהרי בכסף פקודי העדה נאמר כן, ובחומש הפקודים אף בו נאמר כן, וַיִּהיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאֹות אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאֹות וַחֲמִשִׁים (במדבר א, מו), והלא בשתי שנים היו, ואי אפשר שלא היו בשעת מנין הראשון בני י"ט שנה שלא נמנו, ובשנייה נעשו בני כ'. תשובה לדבר, אצל שנות האנשים בשנה אחת נמנו, אבל למנין יציאת מצרים היו שתי שנים, לפי שליציאת מצרים מונין מניסן, כמו ששנינו במסכת ראש השנה (ב:), ונבנה המשכן בראשונה והוקם בשנייה, שנתחדשה שנה באחד בניסן, אבל שנות האנשים מנויין למנין שנות עולם המתחילין מתשרי, נמצאו שני המנינים בשנה אחת, המנין הראשון היה בתשרי לאחר יום הכפורים, שנתרצה המקום לישראל לסלוח להם ונצטוו על המשכן, והשני באחד באייר:

And donate it for the work of the Tent of Meeting. From this you may learn that he (Moshe) was commanded to count them when they began to contribute to the mishkon, after the occurrence of the [golden] calf because a plague had come upon them, as it states: “And God plagued the people.” A parable [to which this can be compared]: to a flock of sheep that is dear to its owner that was struck by a plague. Once it (the plague) ceased, he said to the shepherd, “I ask of you, count my sheep so that you know how many of them are left.” [He did this] in order to make it known that it (i.e., the flock) was dear to him. [However,] it is impossible to say that this count is the same one spoken of in the book of Numbers (i.e., Bamidbar), for regarding that one it says: “on the first day of the second month,” whereas the mishkon was erected on the first day of the first month, as it is said: “On the first day of the first month you shall erect, etc. [the mishkon]” and from this count [in this section] the sockets were made from its shekalim, as it states: “the one hundred kikar [of silver] were used to cast, etc.”: Thus you learn that they were two [separate countings], one at the start of their contribution after Yom Kippur of the first year, and one in the second year in Iyar after the mishkon was already erected. Should you ask: but is it possible that at both [countings] the [number of] Israelites was exactly the same, viz., 603,550?! For in relating the use of the silver [which was collected] at the counting of the congregation it is so stated (i.e., it gives the above number). And in the Book of Numbers (i.e., Bamidbar) there, too, it states: “And the total of all who were counted was 603,550.” Were not [these countings] in two [different] years and it would have been impossible that there would not have been at the first counting some nineteen year olds who were not counted and turned twenty by the second year. The solution to this problem is: As regards to the age of the people [it is considered that] they were counted in the same year, whereas as pertaining to the exodus from Egypt they are [considered] as two years. This is because the exodus from Egypt is calculated from Nissan, as we have learned in Tractate Rosh Hashanah [and we therefore speak of] the mishkon being built in the first year and erected in the second, for the new year begins on the first of Nissan, whereas the ages of the people are calculated according to the years [since the creation] of the world which begin with [the month of] Tishri. Consequently both countings [took place, in effect,] in the same year. The first counting was in Tishri, after Yom Kippur, when God became reconciled with the Israelites to forgive them [for the sin of the golden calf], and they were given the command regarding [the construction] of the mishkon while the second [counting] took place on the first of Iyar.

על עבודת אהל מועד. הן אדנים שנעשו בו:

For the work of the Tent of Meeting. This refers to the sockets which were made of it.

כיור. כמין דּוּד גדולה, ולה דדים המריקים בפיהם מים:

A wash basin — like a large pot which had spigots which poured out water through their openings.

וכנו. כתרגומו בְּסִיסֵיהּ, מושב מתוקן לכיור:

And its base. As Onkelos translates it: “and its base,” a stand set up [to hold] the wash basin.

לרחצה. מוסב על הכיור:

For washing. This refers back to the wash basin.

ובין המזבח. מזבח העולה, שכתוב בו שהוא לפני פתח משכן אהל מועד, והיה הכיור מָשׁוּךְ קמעא, ועומד כנגד אויר שבין המזבח והמשכן ואינו מפסיק כלל בנתיים, משום שנאמר וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מֹועֵד (שמות מ, כט), כלומר מזבח לפני אהל מועד, ואין כיור לפני אהל מועד, הא כיצד, משוך קמעא כלפי הדרום, כך שנויה בזבחים (נט.):

And the altar — the altar of the burnt-offering, about which it is written that it is “in front of the entrance way of the mishkon of the Tent of Meeting.” The wash basin was slightly pulled to the side and stood in the space between the altar and the mishkon and did not obstruct at all between them, for it is stated: “And the altar of the burnt-offering he placed at the entrance of the mishkon of the Tent of Meeting,” [indicating that] the altar was in front of the Tent of Meeting but the wash basin was not in front of the Tent of Meeting. Then where was it? It was slightly pulled back southward. So it is taught in Tractate Zevachim.

את ידיהם ואת רגליהם. בבת אחת היה מקדש ידיו ורגליו, וכך שנינו בזבחים (יט:), כיצד קדוש ידים ורגלים, מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית, וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית, ומקדשן:

Their hands and their feet. He (the kohein) simultaneously washed his hands and feet. Thus did we learn in Tractate Zevachim: How was the washing of the hands and feet done? He placed his right hand on his right foot, and his left hand on his left foot and washed [them].

בבואם אל אהל מועד. להקטיר שחרית ובין הערבים קטרת, או להזות מדם פר כהן המשיח ושעירי עבודת אלילים:

Before entering the Tent of Meeting — to burn the incense, morning and afternoon, or to sprinkle from the blood of the bull brought by the anointed kohein [godol] and of the goats brought for the sin of idolatry.

ולא ימותו. הא אם לא ירחצו ימותו, שבתורה נאמרו כללות, ומכלל לאו אתה שומע הן:

And they will not die. But, if they do not wash, they will die, for in the Torah there were said things intended to be understood by inference. Hence from the inference of the negative you may derive the positive.

אל המזבח. החיצון, שאין כאן ביאת אהל מועד אלא בחצר:

The altar. [I.e.,] the outer [altar] for in this case there is no entering into the Tent of Meeting, but only into the courtyard.

ולא ימותו. לחייב מיתה על המשמש במזבח ואינו רחוץ ידים ורגלים, שממיתה הראשונה לא שמענו אלא על הנכנס להיכל:

And they will not die. This intends to make liable to the death penalty someone who performs a korbon service on the [outer] altar without having washed his hands and feet; for from the earlier mention of the death penalty we can derive only that it applies to someone who enters the Sanctuary.

בשמים ראש. חשובים:

The finest spices. [Meaning:] the finest.

וקנמן בשם. לפי שהקנמון קליפת עץ הוא, יש שהוא טוב ויש בו ריח טוב וטעם, ויש שאינו אלא כעץ, לכך הוצרך לומר קנמן בשם, מן הטוב:

Fragrant cinnamon. Since cinnamon is the bark of a tree, there are some that are good and have a good fragrance and flavor, and there are some that are merely like wood, it was therefore necessary to say: קִנְּמָן בֶּשֶׂם — i.e., of the fragrant one.

מחציתו חמשים ומאתים. מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים, נמצא כלו חמש מאות, כמו שיעור מר דרור, אם כן למה נאמר בו חצאין, גזרת הכתוב היא להביאו לחצאין, להרבות בו ב' הכרעות, שאין שוקלין עין בעין, וכך שנויה בכריתות (ה.):

Half a portion being two hundred fifty. I.e., half of what is brought shall be two hundred fifty. Consequently the total was five hundred, equal to the amount of pure myrrh. If that is the case, why is it expressed in terms of halves? It is a scriptural decree that it be brought as two halves so that it be increased by two tippings of the scale for things cannot be weighed to their absolute exactness. So this is taught in Tractate Kerisos.

וקנה בושם. קנה של בשם, לפי שיש קנים שאינן של בשם, הוצרך לומר בשם:

Calamus spices. [Meaning:] cane containing spices. Because there are canes that contain no spices it was necessary to say: בֹּשֶׂם — “containing spices.”

חמשים ומאתים. סך משקל כולו:

Two hundred fifty — the amount of the total weight.

וקדה. שם שורש עשב, ובלשון חכמים קציעה:

Cassia. It is the name of a root of an herb which, in the language of the Sages, is ketzia

הין. י"ב לוגין, ונחלקו בו חכמי ישראל, ר' מאיר אומר, בו שלקו את העקרין, אמר לו ר' יהודה, והלא לסוך את העקרין אינו סיפק, אלא שראום במים שלא יבלעו את השמן, ואחר כך הציף עליהם השמן, עד שקלט הריח וקפחו לשמן שעל העקרין:

Hin. The equivalent of twelve logs. The Sages of Yisrael disputed [the oil’s purpose]: Rabbi Meir said that the roots were boiled in it. Whereupon Rabbi Yehuda said to him: [But it is not so] for even to coat the roots this amount [of oil] would be insufficient! But [its purpose was this:] they soaked them (the roots) in water [so that being saturated with water] they would not absorb the oil, after which he poured the oil upon them [and kept it there] until it absorbed the aroma and then skimmed the oil off the roots.

רוקח מרקחת. רוקח שם דבר הוא, והטעם מוכיח שהוא למעלה, והרי הוא כמו רקע, רגע, ואינו כמו רֹגַע הַיָּם (ישעיה נא, טו), וכמו רֹוקַע הָאָרֶץ (שם מב, ה), שהטעם למטה, וכל דבר המעורב בחבירו, עד שזה קופח מזה או ריח או טעם, קרוי מרקחת:

A blend made by a [perfume] blender. רֹקַח is a noun [and not a verb], and the accent’s being on the first syllable indicates this. It is the same as רֶקַח — “blended,” or רֶגַע — “a moment.” It is not the same as: רֹגַע הַיָּם — “he stirs up the sea;” or the same as: רֹקַע הָאָרֶץ — “who spreads out the land,” where the accent is on the last syllable. Anything mixed with another thing to the degree that one absorbs from the other either smell or taste is called מִרְקַחַת .

רקח מרקחת. רקח העשוי על ידי אומנות ותערובות:

רֹקַח מִרְקַחַת [therefore means] a blend made through skilled craftsmanship and mixing.

מעשה רוקח. שם האומן בדבר:

The work of a רוֹקֵחַ — the name of the craftsman in this field.

ומשחת בו. כל המשיחות כמין כ"ף יונית, חוץ משל מלכים שהן כמין נזר:

Anoint with it. All anointings were done in the form of the Greek chi except those of kings which are done in the form of a crown.

וקדשת אותם. משיחה זו מקדשתם להיות קדש קדשים, ומה היא קדושתם, כל הנוגע וגו', כל הראוי לכלי שרת, משנכנס לתוכו קדוש קדושת הגוף, להפסל ביוצא, ולינה, וטבול יום, ואינו נפדה לצאת לחולין, אבל דבר שאינו ראוי להם אין מקדשין. ושנויה היא משנה שלימה אצל מזבח, מתוך שנאמר כֹּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ (שמות כט, לז), שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי, תלמוד לומר כבשים, מה כבשים ראויים אף כל ראויים. כל משיחת משכן וכהנים ומלכים מתורגם לשון רבוי, לפי שאין צורך משיחתן אלא לגדולה, כי כן יסד המלך שזה חנוך גדולתן, ושאר משיחות, כמו רקיקין משוחין וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ (עמוס ו, ו), לשון ארמית בהן כלשון עברית:

Sanctify them. It is this anointing which sanctifies them to become holy of holies. And what is the manifestation of their holiness? It is: “Anything that touches them, etc.” [This means:] anything that is fit for a sacred vessel, once it comes into it (i.e., the vessel) it becomes intrinsically holy, so that it will become unfit though יוֹצֵא, [i.e., if taken out of the courtyard of the mishkon] or לִינָה, [i.e., being left overnight off the altar], or [by coming in contact with] a טְבוּל יוֹם and cannot be redeemed so as to become secular. However, anything that is not fit for them they do not sanctify. This is stated as an undisputed Mishnah (i.e., a beraisa) concerning the altar. From that which is stated: “Whatever touches the altar becomes sanctified,” I might infer that this applies whether it is fit [for the altar] or whether it is not fit. The Torah, therefore, says [in the next verse]: “sheep” — just as sheep are fit [for the altar], so must everything be fit [to be sanctified by the altar]. Every anointing of the mishkon, kohanim and kings is translated by Onkelos as רִבּוּי — “elevating to a higher status” because the only purpose of anointing is to elevate to a higher status, for so did the King (God) establish that this [shall be the method] of installation to a higher status. However, other anointings, for example, רְקִיקִין מְשׁוּחִים (anointed wafers), or: “With the important oils shall they anoint (יִמְשָׁחוּ),” their Aramaic version is the same as the Hebrew.

לדרתיכם. מכאן למדו רבותינו לומר שכולו קיים לעתיד לבא (הוריות יא:):

For all your generations. From this our Sages deduced that one can state that the entire [שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה] will be preserved for the time yet to come (i.e., after Moshiach comes).

זה. בגימטריא תריסר לוגין הוו:

This. The numerical value [of זֶה] [ז =7, ה =5] corresponds to the twelve logs [of the שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה].

לא ייסך. בשני יודי"ן, לשון לא יפעל, כמו לְמַעַן יִיטַב לָךְ (דברים ו, יח):

לֹא יִיסָךְ — spelled with two letters י' which takes the form: he (or, it) shall not be done, as in: “so that (יִיטַב) it will be well with you.”

על בשר אדם לא ייסך. מן השמן הזה עצמו:

It must not be poured on the flesh of any man — from this oil itself.

ובמתכנתו לא תעשו כמוהו. בסכום סממניו, לא תעשו אחר כמוהו במשקל סממנין הללו, לפי מדת הין שמן, אבל אם פחת או רבה סממנין לפי מדת הין שמן, מותר, ואף העשוי במתכונתו של זה, אין הסך ממנו חייב, אלא הרוקחו (כריתות ה.):

וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשֹוּ כָּמֹהוּ . [Meaning:] with the quantity of each of its spices make no other like it, i.e., with the weight of these spices in proportion to the measure of a hin of oil. But if he decreased or increased the spices in proportion to the measure of a hin of oil, then it is permissible. However, even if it were made in the proportions of this one (i.e., the שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה), there is no transgression for one who applies it to himself, only for one who blends it [transgresses].

ובמתכנתו. לשון חשבון, כמו מתכנת הלבנים, וכן במתכונתה, של קטורת:

And its formula. A term meaning: “a particular quantity,” as in: “(מַתְכֹּנֶת) the quantity of bricks.” Similarly: בְמַתְכֻּנְתָּה — “in its particular quantity,” of the incense.

ואשר יתן ממנו. מאותו של משה:

Or if he places from it. [I.e.,] from the one which Moshe [blended].

על זר. שאינו צורך כהונה ומלכות:

Upon an unauthorized person. [I.e.,] when it is not for the need of the priesthood or kingdom (i.e., anointing a king).

נטף. הוא צרי, ועל שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף קרוי נטף, ובלע"ז גומ"א (גוממיא), והצרי קורין לו טרי"אקה (טהעריאק):

stacte. נָטָף is balsam, but since it is only the sap that drips from the balsam trees it is called נָטָף (from נוֹטֵף — “drips”). In Old French it is called gome (tree sap) and the balsam is called theriake.

ושחלת. שורש בשם, חלק ומצהיר כצפורן, ובלשון המשנה קרוי צפורן, וזהו שתרגם אונקלוס וְטוּפְרָא:

Onycha. It is a smooth fragrant root, translucent like a fingernail. In mishnaic Hebrew it is called צִפּוֹרֶן . And that is the intent of Onkelos when he translates it: וְטוּפְרָא (טוּפְרָא being Aramaic for צִפּוֹרֶן).

וחלבנה. בשם שריחו רע, וקורין לו גלב"נא (גאלבאן) ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת, ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפלתנו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו:

Galbanum. A spice with a bad odor, which is called galbanum. Scripture counts it among the spices of the incense to teach us not to look with contempt at including in our gatherings for fasts and prayers the sinners among the Israelites, that they should be counted (i.e., united) with us.

סמים. אחרים:

Spices. [I.e.,] other spices.

ולבונה זכה. מכאן למדו רבותינו (כריתות ו:) י"א סממנין נאמרו לו למשה בסיני, מעוט סמים שנים, נטף ושחלת וחלבנה ג', הרי ה', סמים, לרבות עוד כמו אלו, הרי עשר, ולבונה, הרי י"א. ואלו הן, הצרי, והצפורן, החלבנה, והלבונה, מור, וקציעה, שבולת נרד, וכרכום, הרי ח', שהשבולת ונרד אחד שהנרד דומה לשבולת, הקושט, והקילופה, והקנמון, הרי י"א. בורית כרשינה אינו נקטר, אלא בו שפין את הצפורן ללבנה שתהא נאה:

And pure frankincense. From here our Sages derived that Moshe was told of eleven spices at Sinai: the minimum amount indicated by סַמִּים — “spices,” is two (for the least of any plural is two); stacte, onycha, and galbanum are three; so you have five; סַמִּים [is repeated at this point] so as to add an amount equal to the above; so now you have ten; and frankincense makes it eleven. They are as follows: 1.stacte, 2.onycha, 3.galbanum 4.frankincense, 5.myrrh, 6.cassia, 7.spikenard, 8.saffron; this gives you eight, because שִׁבּוֹלֶת and נֵרְד are one, for נֵרְד is similar to שִׁבּוֹלֶת; 9.costus, 10.aromatic bark, 11.cinnamon, giving you the total of eleven. Boris karshina is not burnt but it is used to smooth the onycha in order to whiten it so as to make it pleasing to the eye.

בד בבד יהיה. אלו הארבעה הנזכרים כאן יהיו שוין משקל במשקל, כמשקלו של זה כך משקלו של זה, וכן שנינו, הצרי והצפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה. ולשון בד, נראה בעיני שהוא לשון יחיד, אחד באחד יהיה, זה כמו זה:

They shall be of equal weight. The four explicitly mentioned here shall be equal — weight for weight. The weight of one should be the same weight as the other, and so we learned: the balsam, the onycha, the galbanum, and the frankincense each had a weight of seventy manehs. The word בַּד, it seems to me, is a term for “a single one” [בַּד בְּבַד יִהְיֶה — therefore has the meaning:] “they shall be one for one” [i.e.,] one like the other.

ממלח. כתרגומו מעורב, שיערב שחיקתן יפה יפה זה עם זה, ואומר אני שדומה לו וַיִּרְאוּ הַמַּלָּחִים (יונה א, ה), מַלָּחַיִך וְחֹבְלַיִךְ (יחזקאל כז, כז), על שם שמהפכין את המים במשוטות כשמנהיגים את הספינה, כאדם המהפך בכף ביצים טרופות לערבן עם המים, וכל דבר שאדם רוצה לערב יפה יפה, מהפכו באצבע או בבזך:

Thoroughly blended. As Onkelos translates it: “mixed,” [i.e.] the particles must be mixed thoroughly with one another. It is my opinion that similar to this (i.e., מְמֻלָּח) is: “(הַמַּלָחִים) the sailors were frightened” [or:] “(מַלָחַיִךְ) your sailors and your pilots.” [They are so called] because they keep turning the water over (mixing) with oars when they move the ship, similar to a person who stirs beaten eggs with a spoon in order to mix them with water. Anything that a person wants to mix thoroughly he turns over (stirs up) with a finger or a spoon.

ממולח טהור קדש. ממולח יהיה, וטהור יהיה, וקדש יהיה:

Thoroughly blended, pure and holy. Thoroughly blended shall it be, pure shall it be, and holy shall it be.

ונתתה ממנה וגו'. היא קטרת שבכל יום ויום שעל מזבח הפנימי שהוא באהל מועד:

And place it, etc. This refers to the daily incense burning which [was done] on the inner altar which is inside the Tent of Meeting.

אשר אועד לך שמה. כל מועדי דבור שאקבע לך, אני קובעם לאותו מקום:

Where I will meet with you. “All appointments that I will set up to speak with you I shall set up in that place.”

במתכנתה. במנין סממניה:

Its formula. [Meaning:] according to the quantity of its spices.

קדש תהיה לך לה'. שלא תעשנה אלא לשמי:

It shall be sacred to you for Adonoy. [Meaning:] that you shall do it only for My Name.

להריח בה. אבל עושה אתה במתכנתה משלך כדי למכרה לצבור:

To enjoy its fragrance. But, you may make it on your own in its proper proportions for the purpose of selling it to the community.

קראתי בשם. לעשות מלאכתי, את בצלאל:

I have called by name — to do My work — Betzalel.

בחכמה. מה שאדם שומע דברים מאחרים ולמד:

With wisdom. [“Wisdom” refers to] that which a person hears from others, and learns.

ובתבונה. מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד:

With understanding. [תְּבוּנָה is what] he understands on his own from things that he has learned [from others].

ובדעת. רוח הקדש:

With knowledge. [דַּעַת refers to] Divine Inspiration.

לחשוב מחשבות. אריגת מעשה חשב:

To devise plans — [refers to] the weaving of a master craftsman.

ובחרשת. לשון אומנות, כמו חָרָשׁ חָכָם (ישעיה מ, כ). ואונקלוס פירש, ושנה בפירושן, שאומן אבנים קרוי אומן, וחרש עץ קרוי נגר:

וּבַחֲרשֶׁת . Meaning: a craft as in: חָרָשׁ חָכָם — “a wise craftsman.” However, Onkelos explains it more specifically and varies their explanation [in each instance], for a stone craftsman is called אוּמָן and a wood craftsman is called נַגָּר .

למלאת. להושיבה במשבצות שלה במלואה, לעשות המשבצת למדת מושב האבן ועוביה:

For setting (lit. to fill). [I.e] to place it into its setting in its entirety [i.e.] to make the setting [corresponding] to the measurement of the bottom of the stone and its thickness.

ובלב כל חכם לב וגו'. ועוד שאר חכמי לב שבכם, וכל אשר נתתי בו חכמה, ועשו את כל אשר צויתיך:

In the heart of every wise-hearted person, etc. [Meaning:] and the other wise-hearted among you, and anyone to whom I have given wisdom, all these shall do all that I have commanded you.

ואת הארון לעדות. לצורך לוחות העדות:

The ark for the Testimony. [I.e.] for the purpose of the Tablets of Testimony.

הטהורה. על שם זהב טהור:

The pure [Menorah]. So called on account of [its] pure gold.

ואת בגדי השרד. אומר אני לפי פשוטו של מקרא, שאי אפשר לומר שבבגדי כהונה מדבר, לפי שנאמר אצלם ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן, אלא אלו בגדי השרד הם, בגדי התכלת והארגמן ותולעת שני האמורים בפרשת מסעות, וְנָתְנוּ עָלָיו בֶּגֶד תְּכֵלֶת (במדבר ד, יב), וְנָתְנוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן (שם יג), וְנָתְנוּ עֲלֵיהֶם בֶּגֶד תֹּולַעַת שָׁנִי (שם ח), ונראין דברי, שנאמר וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתֹולַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ (שמות לט, א), ולא הוזכר שש עמהם, ואם בבגדי כהונה מדבר, לא מצינו באחד מהם ארגמן או תולעת שני בלא שש:

Garments of crochet-work. It is my opinion [that] according to the plain meaning of the verse it is impossible to say that it speaks here of the priestly garments for [immediately thereafter] it states: “and the sacred garments of Aharon the kohein and the garments of his sons to serve.” But, [you must say] that these בִּגְדֵי הַשְּׂרָד are the “garments” [made of] the greenish-blue wool, and the dark red wool, and the crimson wool which are mentioned in the section of the travels: “They shall spread over it a ‘garment’ of greenish-blue wool” “and spread over it a ‘garment’ of dark red wool,” “they shall place over them a garment of crimson.” It seems that my opinion is correct, for it is said: “And from the greenish-blue wool, the dark red wool, and the crimson wool they made בִּגְדֵי שְׂרָד to serve in the Sanctuary,” and linen is not mentioned among them. Now, if [it were speaking] of the priestly garments — we do not find in a single one of them [mention of] dark red wool or crimson wool without linen [as well].

בגדי השרד. יש מפרשים לשון עבודה ושירות, כתרגומו לְבוּשֵׁי שִׁמּוּשָׁא, ואין לו דמיון במקרא, ואני אומר שהוא לשון ארמי, כתרגום של קלעים ותרגום של מכבר, שהיו ארוגים במחט, עשויים נקבים נקבים, לצי"דין בלע"ז (שלינגווערק):

Garments of crochet-work. Some explain it as garments of work and service as Onkelos translates it: “garments of service.” Nothing like שְׂרָד appears in Scripture. It is my opinion that it is from Aramaic similar to the Targum of the word קְלָעִים and the Targum of מִכְבָּר, both of which were woven by needle (crocheted) forming intermittent holes lacediz (net-work) in Old French.

ואת קטורת הסמים לקדש. לצורך הקטרת ההיכל שהוא קדש:

And the incense of spices for the Holy. For the purpose of bringing up smoke in the הֵיכָל which is [the] קֹדֶשׁ [referred to here].

ואתה דבר אל בני ישראל. ואתה, אף על פי שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן, אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה:

And you, speak to the B’nei Yisrael. “And you, though I have charged you to command them concerning the work of the mishkon, let it not be an easy matter for you to set the Shabbos aside on account of that work.”

אך את שבתותי תשמורו. אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה, שבת אל תדחה מפניה. כל אכין ורקין מעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן:

You must still preserve My Shabbos. Though you may be preoccupied in the rush of the work [of the mishkon], nevertheless Shabbos should not be set aside on account of it. [This is indicated by the fact that] every time the אַךְ or רַק appear [they convey the idea of] limiting or excluding. [Here אַךְ appears so as] to exclude Shabbos from any work of the mishkon.

כי אות היא ביני וביניכם. אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם, בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה:

For it is a sign between Me and yourselves. It is a sign of the esteem between us that I have chosen you, [as is indicated] by My giving to you as a legacy My day of rest, for rest.

לדעת. האומות בה, כי אני ה' מקדשכם:

To know. [So that] the nations [know] through it “that I, God, make you holy.”

מות יומת. אם יש עדים והתראה:

Shall be put to death — provided there are witnesses and a warning.

ונכרתה. בלא התראה:

Shall be cut off [shall suffer the punishment of kares] — if there was no warning.

מחלליה. הנוהג בה חול בקדושתה:

Anyone who profanes it. [I.e.,] one who treats it in a profane matter despite its holiness.

שבת שבתון. מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי: (שבת שבתון. לכך כפלו הכתוב, לומר שאסור בכל מלאכה, אפילו אוכל נפש, וכן יום הכפורים שנאמר בו שַׁבַּת שַׁבָּתֹון הוּא לָכֶם (ויקרא כג, לב), אסור בכל מלאכה, אבל יום טוב לא נאמר בו כי אם בַּיֹּום הָרִאשֹׁון שַׁבָּתֹון וּבַיֹּום הַשְׁמִינִי שַׁבָּתֹון (שם, לט), אסורים בכל מלאכת עבודה, ומותרים במלאכת אוכל נפש:)

A Shabbos of complete rest. [Means:] a restful rest and not a haphazard rest. (שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן . The reason the verse doubles the word שַׁבָּת is to tell you that all “work” is prohibited, even that which is for preparation of food. So, too, regarding Yom Kippur, where it states: “It is for you שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן,” all “work” is prohibited. Whereas regarding Yom Tov, it states only: “On the first day it shall be שַׁבָּתוֹן and on the eighth day it shall be שַׁבָּתוֹן they (i.e., these days) are prohibited from all “work” of toil but are permitted in work that is for the preparation of food.)

קדש לה'. שמירת קדושתה לשמי ובמצותי:

It is sacred to Adonoy. The observance of its sacredness shall be for My Name and to obey My commandments.

וינפש. כתרגומו וְנַח, וכל לשון נופש הוא לשון נפש, שמשיב נפשו ונשימתו בהרגיעו מטורח המלאכה, ומי שכתוב בו לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע (ישעיה מ, כח), וכל פעלו במאמר הכתיב מנוחה לעצמו, לְשַׂבֵּר האוזן מה שהיא יכולה לשמוע:

And He rested. As Onkelos translates it: וְנָח — “and He rested.” All forms of נוֹפֶשׁ are from נֶפֶשׁ — “soul,” i.e., he retrieves his soul and breath by his resting from the toil of his work. Now He, about Whom it is written: “He does not become faint, nor weary,” and all His “work” is accomplished merely by command, attributes “rest” to Himself only to accustom the ear to what it can possibly hear.

ויתן אל משה וגו'. אין מוקדם ומאוחר בתורה, מעשה העגל קודם לצווי מלאכת המשכן ימים רבים היה, שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן. (צ"ע טובא, דילמא הכל כסדר, וצווי הקב"ה למשה היה בארבעים ימים הראשונים, טרם עשותם העגל, וקודם רדתו מההר עשו העגל, ומשה לא הגיד לישראל צווי המשכן עד למחרת יום הכפורים, שהיו ישראל מרוצים להקב"ה, וכן הוא בהדיא בזוהר ויקהל, אשר על כן בצווי הקב"ה כתיב מאת כל איש, דהיינו גם ערב רב, כמו שדרשו רבותינו ז"ל, איש איש, מלמד וכו', ומשה בציווי אמר לישראל, קחו מאתכם דייקא, ולא מערב רב, לפי שהם גרמו בנזקין וק"ל):

And He gave to Moshe, etc. There is no “earlier” or “later” in the Torah. [Here, too], the event of the Calf preceded the command regarding the work of the mishkon by many days. For on the seventeenth of Tammuz the tablets were broken and on Yom Kippur God was reconciled to the Israelites. On the following day they began contributing towards the mishkon which was erected on the first of Nissan.

ככלתו. ככלתו, כתיב חסר, שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן, שלא היה יכול ללמוד כולה בזמן מועט כזה. דבר אחר, מה כלה מתקשטת בכ"ד קשוטין, הן האמורים בספר ישעיה (ג, ח—כד), אף תלמיד חכם צריך להיות בקי בכ"ד ספרים:

When He finished. It is written כְּכַלָּתוֹ (with no ו' after the ל') [suggesting] that the Torah was given to him as a gift, as a bride [is given] to a groom because [otherwise] he could not have learned it all in such a short time. An alternate explanation [of כְּכַלָתוֹ]: just as a bride adorns herself with 24 adornments — those enumerated in the book of Yeshaiyahu — so, too, must a Torah scholar be knowledgeable in the twenty-four books.

לדבר אתו. החקים והמשפטים שבואלה המשפטים:

Speaking with him. The statutes and laws in (parshas) Mishpatim.

לדבר אתו. מלמד שהיה משה שומע מפי הגבורה, וחוזרין ושונין את ההלכה שניהם יחד:

Speaking with him. This teaches that Moshe would hear from God then they both reviewed and studied the halachah together.

לחת. לחת כתיב, שהיו שתיהן שוות:

Tablets. It is written לֻחַת (without a ו' after the ח') to indicate that they were both of equal [dimensions].

כי בשש משה. כתרגומו לשון איחור, וכן בּ שֵׁשׁ רִכְבֹּו (שופטים ה, כח), וַיָּחִילוּ עַד בֹּושׁ (שם ג, כה), כי כשעלה משה להר אמר להם, לסוף ארבעים יום אני בא בתוך ו' שעות, כסבורים הם שאותו יום שעלה מן המנין הוא, והוא אמר להם שלימים, ארבעים יום ולילו עמו, ויום עלייתו אין לילו עמו, שהרי בז' בסיון עלה, נמצא יום ארבעים בשבעה עשר בתמוז, בי"ו בא השטן וערבב את העולם, והראה דמות חשך ואפלה וערבוביא, לומר ודאי מת משה לכך בא ערבוביא לעולם, אמר להם מת משה שכבר באו שש שעות ולא בא וכו', כדאיתא במסכת שבת (פט.), ואי אפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן, בין קודם חצות בין לאחר חצות, שהרי לא ירד משה עד יום המחרת, שנאמר וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹות:

That Moshe was late. As Onkelos translates it — a term for lateness. Similarly: “[Why] is the rider (בּשֵׁשׁ) late?” [or:] “They waited until (בּוֹשׁ) it was late.” For when Moshe ascended the mountain he had told them: “At the end of forty days I will return within [the first] six hours.” They thought that the day that he ascended is included [in the forty days] but, actually, he had told them “full [days]” [i.e.] forty days, each day with its preceding night. But the day that he ascended, its night was not part of it for he ascended on the seventh of Sivan. Consequently the actual 40th day was the seventeenth of Tammuz. On the sixteenth (of Tammuz) the Satan came and caused disorder in the world by creating the appearance of darkness, deep gloom and confusion [so as to lead people] to say: “Moshe has certainly died and therefore the world has been thrown into disorder.” He said to them: “Moshe has died, for six hours have already come and he still has not come, etc.” as is related in Tractate Shabbos. It is impossible to say that their mistake was due only to a cloudy day whether it was before or after noon, for Moshe did not descend until the following day, as it is said: “They arose early the next morning and offered burnt-offerings.”

אשר ילכו לפנינו. אלהות הרבה איוו להם:

That will lead us. They yearned to have many gods.

כי זה משה האיש. כמין דמות משה הראה להם השטן, שנושאים אותו באויר רקיע השמים:

For this Moshe, the man. The Satan showed them a likeness of Moshe being carried in the air high in the sky.

אשר העלנו מארץ מצרים. והיה מורה לנו דרך אשר נעלה בה, עתה צריכין אנו לאלהות אשר ילכו לפנינו:

Who brought us up from the land of Egypt — and taught us the way to go; now we need gods who will go before us.

באזני נשיכם. אמר אהרן בלבו, הנשים והילדים חסים בתכשיטיהן, שמא יתעכב הדבר, ובתוך כך יבא משה, והם לא המתינו ופרקו מעל עצמן:

On the ears of your wives. Aharon thought to himself: the women and children fancy their jewelry, perhaps, [as a result], the thing will be delayed and in the meantime Moshe will arrive. But they did not wait [for the women and children] and took off [their own jewelry] from themselves.

פרקו. לשון צווי, מגזרת פרק ליחיד, כמו ברכו מגזרת ברך:

Remove. פָּרְקוּ is a plural imperative (a command) derived from פָּרֵק in the singular as in בָּרְכוּ derived from בָּרֵךְ .

ויתפרקו. לשון פריקת משא, כשנטלום מאזניהם נמצאו הם מפורקים מנזמיהם, דישקריי"ר בלע"ז (ענטלאזטעט):

They removed. [וַיִתְפָּרְקוּ] has the meaning of unloading a burden, for when they removed them from their ears they became “unloaded” of their rings, descharjier in Old French.

את נזמי. כמו מנזמי, כמו כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר (שמות ט, כט), מן העיר:

אֶת נִזְמֵי . As if it were: מִנִּזְמֵי — “of the rings,” as in: “As soon as I go out (אֶת הָעִיר)” [meaning:] (from) of the city.

ויצר אותו בחרט. יש לתרגמו בשני פנים, האחד ויצר לשון קשירה, בחרט לשון סודר, כמו וְהַמִּטְפָּחֹות וְהָחֲרִיטִים (ישעיה ג, כב), וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִיטִים (מלכים־ב ה, כג). והב' ויצר לשון צורה, בחרט כלי אומנות הצורפין שחורצין וחורטין בו צורות בזהב, כעט סופר החורט אותיות בלוחות ופנקסין, כמו וּכְתֹב עָלָיו בְּחֶרֶט אֱנֹושׁ (ישעיה ח, א), וזהו שתרגם אונקלוס וְצַר יָתֵיהּ בְּזִיפָא, לשון זיוף הוא, כלי אומנות שחורצין בו בזהב אותיות ושקדים שקורין בלע"ז ניי"ל (גראבשטיכל), ומזייפין על ידו חותמות:

And formed it with an engraving tool. This can be translated two ways: The first: וַיָּצַר as a term for tying and בַּחֶרֶט as a term for a cloth, as in: “the shawls (וְהַחֲרִיטִים) and the cloths,” [or:] “He tied two kikar of silver in two (חֲרִיטִים) cloths.” The second: וַיָּצַר as a term for forming images; בַּחֶרֶט, a tool used by goldsmiths with which they scrape and engrave images into gold, like the stylus of a scribe who engraves letters onto tablets and ledgers, as in: “And write on it with a man’s (בַּחֶרֶט) stylus.” This was Onkelos’ intent when he translated it: “He engraved it with a זִיפָא, from the word זִיּוּף — “forgery.” It is a tool for engraving letters and designs in gold, referred to in Old French as neel, and through it seals can be forged.

עגל מסכה. כיון שהשליכו לָאוּר בַּכּוּר, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים, ויש אומרים מיכה היה שם, שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים (סנהדרין קא:), והיה בידו שם וטס, שכתב בו משה עלה שור עלה שור להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הַכּוּר, ויצא העגל:

A molten calf. As soon as he threw it into the fire, in a melting pot, the magicians of the riffraff came — those who went up with them from Egypt — and made it (the Calf) by means of magic. Some say that Michah was there for he had come out of the foundations of a building into which he had been crushed in Egypt. He had in his hand an amulet and a plate onto which Moshe had written: “Arise ox! Arise ox!,” with which to bring up Yoseif’s bier from the Nile, and he (Michah) threw it into the melting pot and out came the Calf.

מסכה. לשון מתכת. דבר אחר, קכ"ה קנטרין זהב היו בו, כגימטריא של מסכה:

Molten. [מַסֵּכָה is] a word that relates to metal. An alternate explanation [of מַסֵּכָה]: There were 125 kikars of gold in it (the Calf), equal to the gematria (the numerical value) of מַסֵּכָה .

אלה אלהיך. ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו:

These are your Gods. It does not say: These are our gods. From this [we derive] that the riffraff that came up from Egypt were the ones that gathered against Aharon and were the ones that made it (the Calf), and afterwards misled the Israelites to follow it.

וירא אהרן. שהיה בו רוח חיים, שנאמר בְּתַבְנִית שֹׁור אֹכֵל עֵשֶׂב (תהלים קו, כ), וראה שהצליח מעשה שטן, ולא היה לו פה לדחותם לגמרי:

Aharon saw — that it was alive as it is said [of the Golden Calf]: “in the form of an ox eating grass,” and he thereby saw that the Satan’s act succeeded and therefore had no excuse to put them off completely.

ויבן מזבח. לדחותם:

He built an altar — so as to stall them.

ויאמר חג לה' מחר. ולא היום, שמא יבא משה קודם שיעבדוהו, זהו פשוטו. ומדרשו בויקרא רבה (י, ג), דברים הרבה ראה אהרן, ראה חור בן אחותו שהיה מוכיחם והרגוהו, וזהו ויבן (לשון בינה)מזבח לפניו, ויבן מזבוח לפניו, ועוד ראה ואמר מוטב שיתלה בי הסרחון ולא בהם, ועוד ראה ואמר, אם הם בונים את המזבח, זה מביא צרור וזה מביא אבן ונמצאת מלאכתן עשויה בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו ומתעצל במלאכתי, בין כך ובין כך משה בא:

And he said, tomorrow will be a festival to Adonoy. But [he did not say] “today,” in case Moshe would return before they worship it. That is its plain meaning. But its midrashic explanation is in Vayikra Rabbah: [וַיַּרְא אַהֲרֹן] Aharon saw many things: he saw that when his nephew, Chur, reprimanded them, they killed him [and accordingly] וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו [should be understood as:] וַיָּבֶן מִזָּבוּחַ לְפָנָיו — “He understood from the one slaughtered before him.” He also saw [the situation] and he said: Better the blame be put on me and not on them. He saw yet another thing and he said: “If they build the altar, themselves, one will bring a chip of wood and another will bring a stone, resulting in their work being completed all at once. But through my building it and procrastinating in my work, in the meantime Moshe will come.”

חג לה'. בלבו היה לשמים, בטוח היה שיבא משה ויעבדו את המקום:

A festival to Adonoy. In his heart it was to God. He was confident that Moshe would arrive and that they would worship God.

וישכימו. השטן זרזם כדי שיחטאו:

They arose early. The Satan hurried them for the purpose of sinning.

לצחק. יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר לְצַחֶק בִּי (בראשית לט, יז), ושפיכות דמים, כמו שנאמר יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ (שמואל־ב ב, יד), אף כאן נהרג חור:

To amuse themselves. There is the implication [in לְצַחֵק] of sexual immorality, as it is said: “to mock me” (Potiphar’s wife’s accusation against Yosef) and of bloodshed, as it is said: “Let the lads arise and ‘play’ before us.” Here, too, [לְצַחֵק alludes to] Chur’s being killed.

וידבר. לשון קושי הוא, כמו וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשֹׁות (בראשית מב, ז):

[Adonoy] spoke. [וַיְדַבֵּר] is a term of harshness as in: “(וַיְדַבֵּר) He spoke with them harshly.”

לך רד. רד מגדולתך, לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם (ברכות לב.), באותה שעה נתנדה משה מפי בית דין של מעלה:

“Go down.” I.e., “Descend from your exalted position. I did not give you your high position except for their sake.” At that moment Moshe was ostracized by the Heavenly Court.

שחת עמך. שחת העם לא נאמר, אלא עמך, ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם, ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו:

Your people have become corrupt. It is not said: “the people have become corrupt,” but, rather: “your people” — the riffraff whom you accepted, on your own accord, and you accepted as proselytes without consulting Me, and you thought it good that proselytes be joined to the Shechinah — they have become corrupt and have corrupted others.

קשה עורף. מחזירין קשי ערפם לנגד מוכיחיהם וממאנים לשמוע:

Stiff-necked. So-called because they turn their stiff necks towards those who reprimand them and refuse to listen.

הניחה לי. עדיין לא שמענו שהתפלל משה עליהם והוא אומר הניחה לי, אלא כאן פתח לו פתח והודיעו שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם לא יכלם (שמו"ר מב, י):

Leave Me alone. We have not yet heard of Moshe praying for them and already He has said, “Leave me alone”?! But He thereby gave him an opening and let him know that the matter depends on him, that if he will pray for them He will not destroy them.

למה ה' יחרה אפך. כלום מתקנא אלא חכם בחכם, גבור בגבור:

“Adonoy! Why,” etc. Can there be a thought of jealousy, unless it is a wise man of a wise man or a powerful man of a powerful man.

והנחם. התעשת מחשבה אחרת להיטיב להם:

And reconsider. I.e., formulate another plan to do good to them.

על הרעה. אשר חשבת להם:

The evil — that You had planned for them.

זכור לאברהם. אם עברו על עשרת הדברות, אברהם אביהם נתנסה בעשר נסיונות ועדיין לא קבל שכרו, תנהו לו ויצאו עשר בעשר:

Remember Avraham. If they transgressed the Ten Commandments, their father Avraham was tested through ten tests, and has not yet received his reward, give it to him [now] and let the “ten” offset the “ten.”

לאברהם ליצחק ולישראל. אם לשרפה הם, זכור לאברהם שמסר עצמו להשרף עליך באור כשדים, אם להריגה, זכור ליצחק שפשט צוארו לעקידה, אם לגלות, זכור ליעקב שגלה לחרן (שמו"ר מד, ה), ואם אינן נצולין בזכותן, מה אתה אומר לי ואעשה אותך לגוי גדול, ואם כסא של שלש רגלים אינו עומד לפניך בשעת כעסך, קל וחמר לכסא של רגל אחד (ברכות לב.):

Avraham, Yitzchok and Yisrael. If [their punishment is to be] by burning then remember Avraham who offered himself to be burnt for Your sake in Ur Kasdim. If [it is to be] by the sword, then remember Yitzchok who stretched forth his neck at the “binding.” If [it is to be] through exile, then remember Yaakov who went into exile to Charan. And if they cannot be saved by their [forefathers’] merit, then what is this that You tell me: “I will make you into a great nation”? If a chair with three legs cannot stand before You at the time of Your anger [then this is] certainly [true] of a chair with one leg.

אשר נשבעת להם בך. לא נשבעת להם בדבר שהוא כלה, לא בשמים ולא בארץ, לא בהרים ולא בגבעות, אלא בך, שאתה קיים ושבועתך קיימת לעולם, שנאמר בִּי נִשׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' (בראשית כב, טז), וליצחק נאמר, וַהֲקִימֹותִי אֶת הַשְׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ (שם כו, ג), וליעקב נאמר אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה (שם לה, יא), נשבע לו באל שדי:

To whom You swore by Your self. You did not swear to them by something that is finite — neither by the heavens, nor by the earth, neither by the mountains, nor the hills, but only by Your Self. Who is eternal, and Your oath remains forever, as it is said: “‘By My Self I have sworn,’ says God.” To Yitzchok it was said: “I will establish the [same] oath that I swore to Avraham, your father.” And to Yaakov it was said: “I am God Almighty, be fruitful and multiply.” Thus He swore to him by “God Almighty.”

משני עבריהם. היו האותיות נקראות, ומעשה נסים היה (שבת קד.):

On both sides — were the letters readable, and it was a work of miracles.

מעשה אלהים המה. כמשמעו, הוא בכבודו עשאן. דבר אחר, כאדם האומר לחברו כל עסקיו של פלוני במלאכה פלונית, כך כל שעשועיו של הקב"ה בתורה:

They were the work of God. As it implies: He (God) Himself in His Glory made them. An alternate explanation: It is analogous to a person who tells his friend, “All the occupation of so-and-so is with that particular work.” So too is all the preoccupation of God with the Torah.

חרות. לשון חרת וחרט אחד הוא, שניהם לשון חיקוק, אנטליי"ר בלע"ז (איינשניידען):

Engraved. The words חָרֹת and חָרֹט are the same, both being terms for engraving, enteillier in Old French.

ברעה. בהריעו, שהיו מריעים ושמחים וצוחקים:

Rejoicing. [Meaning:] trumpeting — for they were blowing horns, rejoicing and laughing.

אין קול ענות גבורה. אין קול הזה נראה קול עניית גבורים הצועקים נצחון, ולא קול חלשים שצועקים וי, או ניסה:

It is not the sound of strength. This sound seems neither the shout of the mighty, who cry out, “Victory”! nor the sound of the weak who cry out, “Woe”! or, “Let us flee”! [but, rather —]

קול ענות. קול חרופין וגדופין, המענין את נפש שומען כשנאמרין לו:

A sound of song. I.e., a sound of defamations and blasphemies (הַמְּעַנִּין) which torment the soul of those who hear them when they are related to him.

וישלך מידו וגו'. אמר, מה פסח שהוא אחד מן המצות, אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה כאן, וכל ישראל מומרים ואתננה להם:

And he threw down from his hands, etc. He thought to himself: Just as the korbon Pesach, which is just one of the mitzvos [of the Torah], yet the Torah says: “No stranger may eat from it”; but the entire Torah is here [on the Tablets] and all the Israelites have become apostates, how can I conceivably give it to them?!

תחת ההר. לרגלי ההר:

Beneath the mountain. [I.e.,] at the foot of the mountain.

ויזר. לשון נפוץ, וכן יזורה על נוהו גפרית (איוב יח, טו), וכן כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת (משלי א, יז), שזורין בה דגן וקטניות:

He scattered it. A term meaning scattering. Similarly “(יְזוֹרֶה) there shall be scattered on his dwelling place, brimstone.” And similarly: “For naught (מְזוֹרָה) is the net spread out” [so called] because grain and beans are scattered in it.

וישק את בני ישראל. נתכוין לבדקם כסוטות, שלש מיתות נדונו שם, אם יש עדים והתראה, בסייף, כמשפט אנשי עיר הנדחת שהן מרובין, עדים בלא התראה, במגפה, שנאמר וַיִּגֹף ה' אֶת הָעָם, לא עדים ולא התראה, בהדרוקן (יומא סו:), שבדקום המים וצבו בטניהם:

And made the B’nei Yisrael drink it. He intended to test them [in the same manner] as are women suspected of adultery. Three different death penalties were inflicted there: [1.] if there were witnesses and a warning [to the sinner] — by the sword, the same as an idolatrous city, when there are many involved. [2.] If there were witnesses but no warning — by the plague, as it is said: “God struck the people with a plague.” [3.] If there were no witnesses and no warning — by swelling up, for the water tested them and their stomachs swelled up.

מה עשה לך העם. כמה יסורים סבלת שיסרוך עד שלא תביא עליהם חטא זה:

What did this people do to you. How much pain did you endure that they tortured you before you brought this sin on them?

כי ברע הוא. בדרך רע הם הולכין תמיד, ובנסיונות לפני המקום:

That [the people] are set on evil. They are always going on an evil way with temptations before God.

ואמר להם. דבר אחד, למי זהב לבד, והם מהרו והתפרקו ויתנו לי:

I said to them. I said one thing to them — only: “Who has gold”? and they hurriedly removed it and gave it to me.

ואשלכהו באש. ולא ידעתי שיצא העגל הזה, ויצא:

I threw it into the fire — and I did not know that this calf would come out and it did come out.

פרוע. מגולה, נתגלה שמצו וקלונו, כמו וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה (במדבר ה, יח):

Exposed. [Meaning:] exposed — its shame and disgrace were exposed, as in: “(וּפָרַע) He shall expose the head of the woman.”

לשמצה בקמיהם. להיות להם הדבר הזה לגנות בפי כל הקמים עליהם:

Disgraced among their adversaries. [Meaning:] that this matter shall be a disgrace for them before all who rise up against them.

מי לה' אלי. יבא אלי:

“Whoever is for Adonoy, to me”! I.e., “Come to me.”

בני לוי. מכאן שכל השבט כשר (יומא שם):

All the sons of Leivi. From here it is derived that the entire Tribe was righteous.

כה אמר וגו'. והיכן אמר, זֹבֵח לָאֱלֹהִים יָחֳרָם (שמות כב, יט), כך שנויה במכילתא (פסחא פי"ב):

This is what Adonoy said, etc. Where [did God tell him] this? “He who sacrifices to a god must be condemned to die.” This is how this is presented in Mechilta.

אחיו. מאמו, והוא ישראל:

His brother — having a common mother, and he (the brother) is an Israelite.

מלאו ידכם. אתם ההורגים אותם, בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום:

Consecrate yourselves — you who kill them, by this act you will install yourselves as kohanim to God.

כי איש. מכם ימלא ידו בבנו ובאחיו:

For each man — Amongst you will be installed [as a result of what each did] to his son and brother.

אכפרה בעד חטאתכם. אשים כופר וקנוח וסתימה לנגד חטאתכם, להבדיל ביניכם ובין החטא:

I will gain atonement for your sin. [I.e.] “I shall put a cleansing, wiping away and a covering in front of your sins, to separate between you and the sin.

אלהי זהב. אתה הוא שגרמת להם, שהשפעת להם זהב וכל חפצם, מה יעשו שלא יחטאו (יומא פו: — ברכות לב.). משל למלך, שהיה מאכיל ומשקה את בנו ומקשטו, ותולה לו כיס בצוארו ומעמידו בפתח בית זונות, מה יעשה הבן שלא יחטא (ברכות שם):

A god of gold. “You (God) are the One who caused this to happen to them for You gave them an abundance of gold and anything they desired. How could they not sin”? A parable comparable to a king, who fed and gave drink to his son and adorned him and hung a bag [full of money] from his neck and made him stand in the doorway of a house of ill-repute; how could the son possibly not sin?

ועתה אם תשא חטאתם. הרי טוב, איני אומר לך מחני: ואם אין מחני. וזה מקרא קצר, וכן הרבה:

Now, if You would bear their sin — then well and good — I will not say to You, “Erase me,” but if not, erase me [from Your Book.] This is an elliptical verse and there are many such cases.

מספרך. מכל התורה כולה, שלא יאמרו עלי שלא הייתי כדאי לבקש עליהם רחמים:

From Your Book. [I.e.] from the entire Torah, so that it should not be said of me that I was not worthy enough to ask for mercy on their behalf.

אל אשר דברתי לך. יש כאן לך אצל דבור במקום אליך, וכן לדבר לו על אדוניהו (מלכים־א ב, יט):

To [the place] of which I have spoken to you. Here is an instance where לָךְ is used connected with the verb דִבּוּר in the place of אֵלֶיךָ . A similar instance: “to speak to him concerning Adoniyohu.”

הנה מלאכי. ולא אני:

Behold, My Angel — but not I.

וביום פקדי וגו'. עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם, ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל:

On the day that I take account, etc. As for now I shall listen to you [and refrain] from destroying them all at once; but always and consistently, whenever I will take an accounting of their sins, I will also account for a little of this sin along with their other sins. And, indeed, no punishment is meted out to Yisrael that does not have along with it some of the punishment for the sin of the Calf.

ויגוף ה' את העם. מיתה בידי שמים, לעדים בלא התראה:

Adonoy struck the people with a plague. [I.e.,] death at the hands of the Heavenly King, [for those who sinned] before witnesses without having received a warning.

לך עלה מזה. ארץ ישראל גבוה מכל הארצות, לכך נאמר עלה. דבר אחר, כלפי שאמר לו בשעת הכעס לך רד, אמר לו בשעת רצון לך עלה:

Leave, go up from this. Eretz Yisrael is the highest of all the lands. Therefore it says: “Go up.” An alternate explanation [for the expression: “Go up”]: as opposed to what He said to him in time of anger: “Go down,” He said to him in time of good-will “Go up.”

אתה והעם. כאן לא אמר ועמך:

You and the people. Here he did not say: “and your people.”

וגרשתי את הכנעני וגו'. ששה אומות הן, והגרגשי עמד ופנה מפניהם מאליו:

And I will drive out the Canaanites, etc. These are [only] six nations. [This is because] the Girgashite nation got up and cleared out on their own from before them.

אל ארץ זבת חלב ודבש. אני אומר לך להעלותם:

To a land flowing with milk and honey — do I tell you to bring them up.

כי לא אעלה בקרבך. לכן אני אומר לך ושלחתי לפניך מלאך:

For I will not go up among you. It is for this reason that I say to you “I will send an angel before you.”

כי עם קשה עורף אתה. וכששכינתי בקרבכם ואתם ממרים בי, מרבה אני עליכם זעם:

For you are a stiff-necked people — and when My Shechinah is among you and you are rebellious against Me it causes Me to increase My anger against you.

אכלך. לשון כליון:

Destroy you. אֲכֶלְךָ comes from כִּלָיוֹן — “destruction.”

הדבר הרע. שאין השכינה שורה ומהלכת עמם:

This bad news — that the Shechinah will not reside or go with them.

איש עדיו. כתרים שניתנו להם בחורב כשאמרו נעשה ונשמע (שבת פח.):

[No] man [wore] his ornament. [This refers to] the crowns given to them at Chorev when they responded, “We shall do and we shall listen.”

רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך. אם אעלה בקרבך ואתם ממרים בי בקשיות ערפכם, אזעום עליכם רגע אחד, שהוא שיעור זעמי, שנאמר חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם (ישעיה כו, כ), ואכלה אתכם, לפיכך טוב לכם שאשלח מלאך:

Were I to go up among you for one moment. I would destroy you. “Were I to go up among you, and you would be rebellious against me — in your stubbornness, I would be angry with you for [only] one moment which is the length of time that My anger lasts, as it is said: “Hide for almost a moment, until the anger passes,” and I would destroy you. It is therefore better for you that I send an angel.

ועתה. פורענות זו תלקו מיד, שתורידו עדיכם מעליכם:

And now — this is the punishment that you will receive immediately, that you will remove your ornaments from yourselves.

ואדעה מה אעשה לך. בפקודת שאר העון, אני יודע מה שבלבי לעשות לך:

And I know what to do with you. Insofar as the accounting for the rest of the sin I know what I have in My heart to do to you.

את עדים מהר חורב. את הָעֲדִי שהיה בידם מהר חורב:

Their ornaments from Mount Chorev. Their ornaments which they possessed from Mount Chorev.

ומשה. מאותו עון והלאה:

And Moshe — from the time of the sin and on —

יקח את האהל. לשון הווה הוא, לוקח אהלו ונוטהו מחוץ למחנה, אמר, מנודה לרב מנודה לתלמיד:

would take the tent. [יִקַּח] is an ongoing action (present tense): he would take his tent and pitch it outside the encampment. He thought: one who is ostracized by the master ought to be ostracized by the disciple as well.

הרחק. אלפים אמה, כענין שנאמר אַךְ רָחֹוק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה (יהושע ג, ד):

A distance — of two thousand amohs, similar to what is said: “Only let there be a distance between you (the B’nei Yisrael) and it (the Ark) of about two thousand amohs by measure.”

וקרא לו. והיה קורא לו אהל מועד, הוא בית ועד למבקשי תורה:

And he called it. He would refer to it as Tent of Meeting — a gathering place for those who seek knowledge of Torah.

כל מבקש ה'. מכאן למבקש פני זקן, כמקבל פני שכינה:

Everyone who sought Adonoy. From here [we derive] that one who seeks to be in the presence of an “elder” (a Torah scholar) is as if he is in the presence of the Shechinah.

יצא אל אהל מועד. כמו יוצא. דבר אחר והיה כל מבקש ה', אפילו מלאכי השרת כשהיו שואלים מקום שכינה, חבריהם אומרים להם הרי הוא באהלו של משה:

Would go out to the Tent of Meeting. [יֵצֵא here is] the same [tense] as יוֹצֵא (i.e., present tense). An alternate explanation of וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' . Even the ministering angels, when they would inquire as to the place of the Shechinah their fellow-angels would say to them: “But He is there in Moshe’s tent”!

והיה. לשון הווה:

Whenever. [וְהָיָה is] in the present tense.

כצאת משה מן המחנה. ללכת אל האהל:

Moshe went out — from the encampment to go to the tent —

יקומו כל העם. עומדים מפניו, ואין יושבין עד שנתכסה מהם:

all the people would rise. They would stand up before him and would not sit until he disappeared from view.

והביטו אחרי משה. לשבח, אשרי ילוד אשה שכך מובטח שהשכינה תכנס אחריו לפתח אהלו:

And they would gaze after Moshe — in an admiring way, [saying, in effect:] “Fortunate is one born of woman who is assured that the Shechinah will follow him into the entranceway of his tent.”

ודבר עם משה. כמו ומִדַּבֵּר עם משה. תרגומו וּמִתְמַלֵּל עם משה, שהוא כבוד השכינה, כמו וַיִּשְׁמַע אֶת הַקֹּול מִדַּבֵּר אֵלָיו (במדבר ז, פט), ואינו קורא מְדבר אליו, כשהוא קורא מִדבר פתרונו הקול מדבר בינו לבין עצמו, וההדיוט שומע מאליו, וכשהוא קורא מְדבר, משמע שהמלך מדבר עם ההדיוט:

And would speak with Moshe — the same as וּמְדַבֵּר עִם משֶׁה (present tense). Onkelos translates it וּמִתְמַלֵּל עִם משֶׁה which is respect for the Shechinah, as in: “He heard the voice מִדַבֵּר to him” and it does not read מְדַבֵּר אֵלָיו . Because when it reads מִדַּבֵּר its interpretation is: the Voice speaking to itself which the ordinary person happens to overhear, but when it reads מְדַבֵּר it implies that the king is speaking with the ordinary person.

והשתחוו. לשכינה:

Prostrated themselves — to the Shechinah.

ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. וּמִתְמַלֵּל עם משה:

Adonoy spoke to Moshe face to face. The correct reading of Onkelos is וּמִתְמַלֵּל עִם משֶׁה .

ושב אל המחנה. לאחר שנדבר עמו, היה שב משה אל המחנה, ומלמד לזקנים מה שלמד, והדבר הזה נהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות (תענית כח:), ובי"ח שרף את העגל ודן את החוטאים, ובי"ט עלה, שנאמר וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם וגו' (שמות לב, ל), ועשה שם ארבעים יום ובקש רחמים, שנאמר וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' וגו' (דברים ט, יח), ובראש חדש אלול נאמר לו ועלית בבקר אל הר סיני, לקבל לוחות האחרונות, ועשה שם מ' יום, שנאמר בהם וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁונִים וגו' (שם י, ו), מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, אמור מעתה, אמצעיים היו בכעס. בי' בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם, ואמר לו למשה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיך, ומסר לו לוחות אחרונות, וירד והתחיל לצוותן על מלאכת המשכן, ועשאוהו עד אחד בניסן, ומשהוקם לא נדבר עמו עוד, אלא מאהל מועד:

He returned to the camp — after [God’s] conversing with him Moshe would return to the encampment and teach the elders what he had learned. Moshe acted in this way from Yom Kippur until the mishkon was erected but not longer. For on the 17th of Tammuz the tablets were broken and on the 18th he burned the Calf and judged the sinners and on the nineteenth he went up [the mountain], as it says: “The next day Moshe said to the people, etc.” and spent forty days there and asked for mercy [for the B’nei Yisrael], “and he would return to the encampment,” because it is in the present (ongoing) tense. The same applies to this whole section: וְרָאָה כָל הָעָם (v. 10) is וַחֲזַן — “would see,” וְנִצָבוּ (v. 8) is וִקַיְימִין — “they would rise,” וְהִבִּיטוּ (ibid.) is וּמִסְתַּכְּלִין — “they would gaze,” וְהִשְׁתַּחֲווּ (v. 10) is וְסָגְדִין — “they would bow.” But its midrashic explanation is:

ושב אל המחנה. תרגומו וְתָב לְמַשְׁרִיתָא, לפי שהוא לשון הווה, וכן כל הענין, וראה כל העם וחזן, ונצבו וקיימין. והביטו, ומסתכלין. והשתחוו, וְסָגְדִּין. ומדרשו, ודבר ה' אל משה שישוב אל המחנה, אמר לו אני בכעס ואתה בכעס, אם כן מי יקרבם:

God spoke to Moshe that he must return to the encampment; he said to him: “I am angry and you are angry; if so, who will again bring them near to me.”

ראה אתה אומר אלי. ראה, תן עיניך ולבך על דבריך, אתה אומר אלי וגו' ואתה לא הודעתני וגו', ואשר אמרת לי הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ (שמות כג, כ), אין זו הודעה, שאין אני חפץ בה:

Behold You say to me. רְאֵה (lit. “see”) means: Set Your “eyes” and Your “heart” on Your words. You say to me, etc. [“lead this people up”] but You did not let me know, etc. [whom You would send with me]. And this that You said to me: “Behold, I am sending an angel” is not considered letting me know for I do not wish it [to happen].

ואתה אמרת ידעתיך בשם. הכרתיך משאר בני אדם בשם חשיבות, שהרי אמרת לי הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן וגו' וגם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעֹולָם (שם יט, ט):

You [also] said, “I know you by name.” [Saying to me, in effect:] “I have recognized you from among other people ‘by name’ — i.e., to recognize your importance,” for You said to me [to indicate this importance]: “Behold I come to you in the thickness of the cloud, etc. and also in you will they believe forever.”

ועתה. אם אמת שמצאתי חן בעיניך, הודיעני נא את דרכיך, מה שכר אתה נותן למוצאי חן בעיניך:

Now — if it is so that I have found favor in Your eyes please let me know Your ways — i.e., what reward do You give to those who find favor in Your eyes —

ואדעך למען אמצא חן בעיניך. ואדע בזו מדת תגמוליך, מה היא מציאת חן שמצאתי בעיניך, ופתרון למען אמצא חן, למען אכיר כמה שכר מציאת החן:

so that I will know You that I may find favor in Your eyes. And through this (i.e., knowing Your ways) the degree to which You give reward — what is this “finding of favor” which I have found in Your eyes. Hence the interpretation of לְמַעַן אֶמְצָא חֵן is: so that I may appreciate the extent of the reward for “finding favor.”

וראה כי עמך הגוי הזה. שלא תאמר ואעשה אותך לגוי גדול, ואת אלה תעזוב, ראה כי עמך הם מקדם, ואם בהם תמאס, איני סומך על היוצאים מחלצי שיתקיימו, ואת תשלום השכר שלי בעם הזה תודיעני. ורבותינו דרשוהו במסכת ברכות (ז.), ואני ליישב המקראות על אופניהם ועל סדרם באתי:

And consider that this nation is Your people — so that You not say: “And I will make you into a great nation,” while You abandon these [the people]; consider that they are Your people of yore, and if You become contemptuous of them I could not be certain that those who descend from me will endure. And my reward for this people, please make known to me. Our Sages, however, give midrashic interpretations of it in Tractate Berachos, but my purpose is to explain the verses in their context and order.

ויאמר פני ילכו. כתרגומו, לא אשלח עוד מלאך, אני בעצמי אלך, כמו וּפָנֶיךָ הֹלְכִים בַּקְרָב (שמואל־ב יז, יא):

He [God] said, “My Presence will go [with you]. It is as Onkelos translates it: [שְׁכִנְתִּי תְהַךְ — “My Shechinah will go,” meaning:] “I will no longer send an angel, I, Myself, will go,” as in: “(וּפָנֶיךָ) You, yourself, will go into battle.”

ויאמר אליו. בזו אני חפץ, כי על ידי מלאך אל תעלנו מזה:

He (Moshe) said to him — “that is exactly what I wish that You not bring us up from here through an angel.”

ובמה יודע אפוא. יודע מציאת החן, הלא בלכתך עמנו, ועוד דבר אחר אני שואל ממך, שלא תשרה שכינתך עוד על אומות עובדי אלילים:

And how will it be known. The finding of favor will be known only by Your Self going with us. But I ask one more thing of You that You no longer allow Your Shechinah to rest on the nations of the world.

ונפלינו אני ועמך. ונהיה מובדלים בדבר הזה מכל העם, כמו וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וגו' (שמות ט, ד):

So that I and your people will be distinguished. I.e., through this we will be set apart from all other people, etc., as in: “God (הִפְלָה) distinguished between the cattle of Israel etc.”

גם את הדבר הזה. שלא תשרה שכינתי עוד על עובדי אלילים אעשה, ואין דבריו של בלעם הרשע על ידי שריית שכינה, אלא נופל וגלוי עינים, כגון וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב (איוב ד, ב), שומעין על ידי שליח:

Also this thing — that My Shechinah will no longer rest upon the nations of the world — I will do. But the [prophetical] words of Bilaam were not by means of the resting of the Shechinah [on him], but, rather, “when fallen (i.e., asleep) but with the eyes uncovered.” For example: “To me a word was stolen” — they (the prophets of the other nations) heard through an intermediary.

ויאמר הראני נא את כבודך. ראה משה שהיה עת רצון ודבריו מקובלים, והוסיף לשאול להראותו מראית כבודו:

He (Moshe) then said. “Please grant me a vision of Your Glory.” Moshe saw that it was a favorable moment and that his words were finding acceptance. So he made an additional request to be shown a vision of His Glory.

ויאמר אני אעביר וגו'. הגיעה שעה שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה, שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל, הזכרת לי זכות אבות, כסבור אתה שאם תמה זכות אבות אין עוד תקוה, אני אעביר כל מדת טובי לפניך על הצור, ואתה צפון במערה:

He (God) said, “I will cause all My goodness to pass, etc.” I.e., “The time has come for you to see of My Glory, that which I will allow you to see, because I want and need to teach you the order of prayer. For, when you needed to ask for mercy for the Israelites, You reminded Me of the merit of the Patriarchs. You thought that were the merit of the Patriarchs to be exhausted there would no longer be any hope. I will, therefore, cause to pass all the attributes of My goodness before you on the rock while you are concealed in the cave.

וקראתי בשם ה' לפניך. ללמדך סדר בקשת רחמים, אף אם תכלה זכות אבות. וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף וקורא י"ג מדות (ראש השנה יז:), הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון, יהיו נענין, כי רחמי לא כָלִים:

And will proclaim the Name, Adonoy, in your presence — so as to teach you the order of asking for mercy even if the merit of the Patriarchs is exhausted. And in this order that you see Me, “wrapped [in a tallis]” while proclaiming “the thirteen attributes,” teach Yisrael to do likewise. And by mentioning before Me [My attributes] “Merciful One! Gracious One” they will be answered, for My mercies are never exhausted.

וחנותי את אשר אחון. אותן פעמים שארצה לחון:

I will be gracious to whom I will be gracious. [I.e.,] those times that I will wish to be gracious.

ורחמתי. עת שאחפוץ לרחם. עד כאן לא הבטיחו אלא עתים אענה ועתים לא אענה, אבל בשעת מעשה אמר לו הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית, הבטיחו שאינן חוזרות ריקם (שם):

And I will be compassionate — those times that I will wish to be compassionate. Up to this point He only promised him that “at times I will respond, at times I will not respond.” But at that time [when He actually proclaimed His attributes,] He said to him: “Behold, I establish a covenant,” thus promising him [that once the Attributes are invoked] they will never return unanswered (lit. empty).

ויאמר לא תוכל וגו'. אף כשאעביר כל טובי על פניך, איני נותן לך רשות לראות את פני:

And He said, “You cannot,” etc. Even when I cause all My goodness to pass before you, I shall not permit you to see My Presence.

הנה מקום אתי. בהר אשר אני מדבר עמך תמיד, יש מקום מוכן לי לצרכך שאטמינך שם שלא תזוק, ומשם תראה מה שתראה, זו פשוטו. ומדרשו, על מקום שהשכינה שם מדבר, ואומר המקום אתי ואינו אומר אני במקום, שהקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו:

“Behold, there is a place with Me.” In the mountain, where I constantly speak with you, I have a place prepared for your needs, where I will conceal you so that you will not be hurt, and from there you will see what you may see. That is the plain explanation. However, its midrashic explanation is that [“a place”] refers to the place where the Shechinah is and He, therefore, says: “The place is with Me” and He does not say: “I am in the place,” for God is “the place of the world” but the world is not “His place.”

בעבור כבודי. כשאעבור לפניך:

When My Glory passes by. [Meaning:] When I pass by you.

בנקרת הצור. כמו הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר (במדבר טז, יד), יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל (משלי ל, יז), אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם (ישעיה לז, כה), גזרה אחת להם: נקרת הצור. כריית הצור:

In a cleft of the rock. [The word בְּנִקְרַת expresses the idea of a hole] as in: “Will you (תְּנַקֵּר) bore out the eyes of those men”? [or:] “The ravens of the valley (יִקְּרוּהָ) will bore it out” [or:] “I have dug and drunk water”; They all have a common root. Therefore נִקְרַת צוּר means “a place dug out in the rock.”

ושכותי כפי. מכאן שנתנה רשות למחבלים לחבל (ת"כ פ' ויקרא), ותרגומו וְאָגֵין בְּמֵימְרִי, כנוי הוא לדרך כבוד של מעלה, שאינו צריך לסוכך עליו בכף ממש:

And I will cover [you] with My Hand. From here it may be derived permission is given to destroyers to destroy. Onkelos translates it (i.e., וְשַׂכֹּתִי כַפִּי) וְאָגֵין בְּמֵימְרִי — “I will protect you with My word.” This is a euphemism as a way [of explaining] respectfulness towards the One on High, Who, [obviously] does not need to cover him actually, with His Hand.

והסרותי את כפי. וְאַעְדֵי יַת דִּבְרַת יְקָרִי, כשתסתלק הנהגת כבודי מכנגד פניך, ללכת משם ולהלן:

Then I will remove My Hand. [Onkelos translates it:] וְאַעְדֵי יָת דִּבְרַת יְקָרִי — “I shall remove the guidance of My Glory,” [Meaning:] “When I remove the guidance of My Glory from before your face” — to go away from there [then —]

וראית את אחורי. הראהו קשר של תפילין:

you will see My Back. He showed him the tephillin-knot [behind the Head].

פסל לך. הראהו מחצב סנפירינון מתוך אהלו, ואמר לו הפסולת יהיה שלך, ומשם נתעשר משה הרבה:

Carve out for yourself. He (God) showed him a quarry of precious stone from within his tent and said to him: The [פְּסוֹלֶת — from פְּסָל] chips shall be [שֶׁלְךָ — from לְךָ] yours. From there Moshe became extremely wealthy.

פסל לך. אתה שברת הראשונות, אתה פסל לך אחרות, משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות, מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע, עמד שושבינה וקרע כתובתה, אמר, אם יאמר המלך להורגה, אומר לו עדיין אינה אשתך, בדק המלך ומצא שלא היה הקלקול אלא מן השפחות, נתרצה לה, אמר לו שושבינה, כתוב לה כתובה אחרת שנקרעה הראשונה, אמר לו המלך, אתה קרעת אותה, אתה קנה לה נייר אחר ואני אכתוב לה בכתב ידי, כן המלך זה הקב"ה, השפחות אלו ערב רב, והשושבין זה משה, ארוסתו של הקב"ה אלו ישראל, לכך נאמר פסל לך:

Carve out for yourself. You broke the First [Tablets], you carve out others for yourself. A parable: [this is comparable] to a king who went off to a faraway land and left his betrothed with the maidservants. As a result of the immoral behavior of the maidservants her (the betrothed’s) reputation was besmirched. Her bridesman arose and tore up her marriage contract, saying: “If the king will decide to kill her I will tell him: ‘She is not yet your wife’.” [Consequently] the king investigated and found that the immoral behavior was only on the part of the maidservants. He was reconciled with her, whereupon the bridesman said to him (the king): “Write her another marriage contract for the first one was torn up.” The king replied to him: “You are the one who tore it up. You buy other paper for yourself and I will write it for her in my handwriting.” Here, too, the king is God, the maidservants are the riffraff, the bridesman is Moshe, God’s betrothed is Yisrael. Therefore it says: “Carve out for yourself.”

נכון. מזומן:

Be ready. [Meaning:] prepared.

ואיש לא יעלה עמך. הראשונות על ידי שהיו בתשואות וקולות וקהלות, שלטה בהן עין רעה, אין לך יפה מן הצניעות:

No man shall go up with you. Because the first ones (i.e., the First Tablets) were [given] with great uproar and sounds and great throngs, they were affected by the evil eye. There is nothing better for you than being reserved.

ויקרא בשם ה'. מתרגמינן וּקְרָא בִשְׁמָא דה':

And he called out the Name, Adonoy. It is translated by Onkelos: “He called out in the Name of God.”

יי' יי'. מדת רחמים היא, אחת קודם שיחטא, ואחת לאחר שיחטא וישוב (ראש השנה יז:):

Adonoy, Adonoy. This Name signifies the Attribute of Mercy, the first [ה' represents mercy] before [man] sins and the second, after he sins and repents.

אל. אף זו מדת רחמים, וכן הוא אומר, אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי (תהלים כב, ב), ואין לומר למדת הדין למה עזבתני, כך מצאתי במכילתא (שירה פ"ג):

Almighty. This [Name], too, represents the Attribute of Mercy. Similarly, it says: “My God, My God, why have You forsaken me?” and it is not appropriate to say to the Attribute of Retribution, “Why have You forsaken me?” This I have found in Mechilta (15, 2).

ארך אפים. מאריך אפו, ואינו ממהר ליפרע, שמא יעשה תשובה:

Slow to anger. He puts off His anger and does not rush to exact punishment in case he (the sinner) will repent.

ורב חסד. לצריכים חסד, שאין להם זכיות כל כך:

And abounding in kindness — to those who require kindness, for they do not have sufficient merits.

ואמת. לשלם שכר טוב לעושי רצונו:

And truth. [Meaning: He can be depended upon] to reward those who do his will.

נוצר חסד. שהאדם עושה לפניו:

He preserves kindness. [I.e., the kindness] which the person does before Him.

לאלפים. לשני אלפים דורות. עונות, אלו הזדונות. פשעים, אלו המרדים שאדם עושה להכעיס:

For thousands. [Meaning:] for two thousand generations. [Iniquity, transgression.] עֲוֹנוֹת are sins committed knowingly; פְּשָׁעִים are sins committed for the sake of rebellion, which a person does out of spite.

ונקה לא ינקה. לפי פשוטו משמע, שאינו מוותר על העון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט. ורבותינו דרשו (יומא פו.), מנקה הוא לשבים ולא ינקה לשאינן שבים:

He clears and He does not clear. According to its plain meaning it conveys that He does not completely waive any sin but exacts retribution for it bit by bit. But our Sages explained it: He clears those who repent and He does not clear those who do not repent.

פוקד עון אבות על בנים. כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, שכבר פירש במקרא אחר לשונאי:

Visiting the iniquity of the fathers upon the children. When they retain the deeds of their fathers in their hands (i.e., follow in their footsteps), as was already made clear in another verse “of those who hate Me.”

ועל רבעים. דור רביעי, נמצאת מדה טובה מרובה על מדת פורענות אחת לחמש מאות, שבמדה טובה הוא אומר נוצר חסד לאלפים:

And fourth. [Meaning:] the fourth generation. Consequently it follows that the Attribute of Good (i.e., reward) is greater than the Attribute of Retribution five hundred fold for regarding the Attribute of Good it states: “He preserves kindness for [two] thousand generations.”

וימהר משה. כשראה משה שכינה עוברת ושמע קול הקריאה, מיד וישתחו:

Moshe hastened. When Moshe saw the Shechinah passing by and heard the voice of the Proclamation, he immediately prostrated himself.

ילך נא ה' בקרבנו. כמו שהבטחתנו, מאחר שאתה נושא עון, ואם עם קשה עורף הוא וימרו בך, ואמרת על זאת פן אכלך בדרך, אתה תסלח לעונינו וגו'. יש כי במקום אם:

Let My Master go among us — as You promised us. Since You bear iniquity, and, therefore, if they will be a stiff-necked people and rebel against You — about which You said: “I may destroy you along the way” — You will [nevertheless] forgive our iniquity, etc. There are places where כִּי is used in place of אִם .

ונחלתנו. ותתננו לך לנחלה (ס"א שתתן לנו נחלה) מיוחדת, זו היא בקשת ונפלינו אני ועמך, שלא תשרה שכינתך על האומות עובדי אלילים:

And take us as Your own possession. Take us to Yourself as a special possession. This is the same request as: “so that I and Your people will be distinguished,” that You not rest Your Shechinah on the nations of the world.

כורת ברית. על זאת:

I hereby make a covenant — on this [request of וְנִפְלִּינוּ אֲנִי וְעַמְךָ].

אעשה נפלאות. לשון ונפלינו, שתהיו מובדלים בזו מכל האומות עובדי אלילים, שלא תשרה שכינתי עליהם:

I will perform wonders. [נִפְלָאוֹת] has a common derivation with וְנִפְלִינוּ, that is: that you will be set apart in this respect from all the nations of the world — that I will not rest My Shechinah on them.

את האמורי וגו'. ו' אומות יש כאן, כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם:

The Emorites, etc. There are six nations enumerated here because the Girgashites arose and cleared out from before them.

אשריו. הוא אילן שעובדים אותו:

Their asherah-trees. [אֲשֵׁרָה] is a tree that is worshipped.

קנא שמו. מקנא להפרע ואינו מוותר. וזהו כל לשון קנאה, אוחז בנצחונו ופורע מעוזביו:

Jealous is His Name. He is jealous to exact punishment and He is not indulgent. And this is the idea conveyed by “Jealously” — He is steadfast in His ascendancy and exacts punishment from His enemies.

ואכלת מזבחו. כסבור אתה שאין עונש באכילתו, ואני מעלה עליך כמודה בעבודתו, שמתוך כך אתה בא ולוקח מבנותיו לבניך (עבודה זרה ח.):

And you will eat of his sacrifice. You might think that there is no punishment for eating it. Yet I will consider it for you as if you concur in his [idol] worship. For as a result of this (i.e., your participation in his feast) you will come to take of his daughters for your sons.

חדש האביב. חדש הַבִּכּוּר, שהתבואה מתבכרת בבישולה:

The month of ripening [grain]. [Meaning:] the month of ripening, when the grain first begins to ripen.

כל פטר רחם לי. באדם:

All that opens the womb is Mine — among human beings.

וכל מקנך תזכר וגו'. וכל מקנך אשר תזכר בפטר שור ושה, אשר יפטור זכר את רחמה.

And all of your livestock that is male, etc. [Meaning:] and all of your livestock that is male of the first-born of the cattle and sheep [פֶּטֶר — “opens,” meaning:] that a male opens its womb.

פטר. לשון פתיחה, וכן פֹּוטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדֹון (משלי יז, יד). תי"ו של תזכר לשון נקבה היא, מוסב על היולדת:

That opens. A term meaning “opening.” Similarly: “As water (פּוֹטֵר) is opened so is the start of conflict.” The letter ת' of תִּזָּכָר denotes the feminine referring to the birthing animal.

ופטר חמור. ולא שאר בהמה טמאה:

The donkey that opens the womb. But not of any other unclean animal.

תפדה בשה. נותן שה לכהן, והוא חולין ביד כהן, ופטר חמור מותר בעבודה לבעלים:

You shall redeem with a sheep. He must give a sheep to the kohein and it remains non-sacred in the hands of the kohein. The first-born of the donkey then is permitted to be used for work by the owner.

וערפתו. עורפו בקופיץ, הוא הפסיד ממון כהן, לפיכך יופסד ממונו:

You must break its neck. He breaks its neck with a large knife. He caused the kohein a monetary loss, therefore, he shall suffer a monetary loss.

כל בכור בניך תפדה. חמשה סלעים פדיונו קצוב, שנאמר וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה (במדבר יח, טז):

All the first-born among your sons you must redeem. His redemption is set at five sela’im, as it is said: “Those that are to be redeemed you shall redeem from a month old.”

ולא יראו פני ריקם. לפי פשוטו של מקרא, דבר בפני עצמו הוא, ואינו מוסב על הבכור, שאין במצות בכור ראיית פנים, אלא אזהרה אחרת היא, וכשתעלו לרגל לראות, לא יראו פני ריקם, מצוה עליכם להביא עולת ראיית פנים. ולפי מדרש ברייתא, מקרא יתר הוא, ומופנה לגזרה שוה, ללמד על הענקתו של עבד עברי שהוא חמשה סלעים מכל מין ומין, כפדיון בכור, במסכת קדושין (יז.):

And you must not appear before Me empty-handed. According to the plain meaning of the verse this is independent [of the first part of the verse] and does not refer back to the first-born, for there is no requirement in the mitzvah of בְּכוֹר to appear before God, but, rather, it is an admonition concerning something else: “And when you go up for the festival to appear [before God], you shall not appear before Me empty-handed; [but] it is a mitzvah upon you to bring the burnt-offering designated when appearing before God.” According to the midrashic explanation in the Beraisa it is a redundant verse and is “free” to be used in a gezeirah shavah, to teach about the severance pay to a Hebrew slave that it must be five sela’im worth of each kind, as is [the amount for] the redemption of a first-born. (This is found) in meseches Kiddushin.

בחריש ובקציר תשבות. למה נזכר חריש וקציר, יש מרבותינו אומרים (ראש השנה ט.), על חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית, ללמדך שמוסיפין מחול על הקדש, וכך משמעו, ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות, ועבודת ו' הימים שהתרתי לך, יש שנה שהחריש והקציר אסור, ואין צריך לומר חריש וקציר של שביעית, שהרי כבר נאמר שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וגו' (ויקרא כה, ד). ויש אומרים שאינו מדבר אלא בשבת, וחריש וקציר שהוזכר בו לומר לך, מה חריש רשות אף קציר רשות, יצא קציר העומר שהוא מצוה, ודוחה את השבת:

You must cease plowing and harvesting. Why are plowing and harvesting [the only ones] mentioned? Some of our Sages say [that this refers] to the plowing of the year before the sheviis year which leads into the sheviis year, and the harvest of the sheviis year which extends into the post-sheviis year, so as to teach you that a part of the secular [year] must be added to the holy [year] (i.e., the sheviis year). Accordingly this is the meaning of the verse: “Six days you shall work but on the Seventh Day you must cease. But, of the six days’ work which I permitted to you there is a year in which plowing and harvesting are prohibited. There is no need to state [the prohibition of] plowing and harvesting of the Seventh Year for it has already been stated: “Your field you may not sow, etc.” However others [of the Sages] say that this [verse] speaks only of Shabbos, and [the fact that only] plowing and harvesting are mentioned [is] to teach you that just as the [prohibited] plowing is optional plowing so too is the [prohibited] harvesting optional harvesting, which excludes the harvesting of the omer which is obligatory and takes precedence over Shabbos.

בכורי קציר חטים. שאתה מביא בו שתי הלחם מן החטים.

The first crops of the wheat harvest. When you bring the “two breads” made from the wheat.

בכורם שהיא מנחה ראשונה הבאה מן החדש של חטים למקדש, כי מנחת העומר הבאה בפסח, מן השעורים היא:

The first crops. So-called because it is the first minchah — “meal offering” which is brought to the sanctuary from the new wheat for the omer-minchah which is brought on Pesach [comes] from the barley.

וחג האסיף. בזמן שאתה אוסף תבואתך מן השדה לבית. אסיפה זו לשון הכנסה לבית, כמו וַאֲסַפְתֹּו אֶל תֹּוךְ בֵּיתֶךָ (דברים כב, ב):

The Festival of the Harvest — which falls at the time that you gather in your crop from the field into the house. The term אֲסִיפָה here denotes bringing it into the house, as in: “(וַאֲסַפְתּוֹ) bring it into your house.”

תקופת השנה. שהיא בחזרת השנה, בתחלת השנה הבאה:

At the turn of the year — which is when the year “returns,” [i.e.] at the beginning of the following year.

תקופת. לשון מסיבה והקפה:

At the turn. A term meaning going around and making a circuit

כל זכורך. כל הזכרים שבך. הרבה מצות בתורה נאמרו ונכפלו, ויש מהם שלש פעמים וארבע, לחייב ולענוש על מנין לאוין שבהם, ועל מנין עשה שבהם:

All your males. [Meaning:] all the males among you. [Some of the mitzvos mentioned here appear elsewhere!] Many of the mitzvos in the Torah are said and repeated. There are even some mentioned three or four times. This is to hold responsible and to punish [the transgressors] according to the number of negative precepts that they contain and according to the number of positive precepts which they contain.

אוריש. כתרגומו אֲתָרֵךְ, וכן הָחֵל רָשׁ (דברים ב, לא), וכן וַיֹּורֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי (במדבר כא, לב), לשון גירושין:

I will drive out. As Onkelos translates it: “I will drive out.” Similarly: “Begin (רָשׁ) to drive out,” and similarly: “(וַיּוֹרֶשׁ) He drove out the Emorites.” All these being terms for “driving out.”

והרחבתי את גבלך. ואתה רחוק מבית הבחירה, ואינך יכול לראות לפני תמיד, לכך אני קובע לך שלשה רגלים הללו:

I will expand your boundaries — and, consequently, you will be far from the Temple and will be unable to appear before Me constantly. Therefore I establish for you these three festivals.

לא תשחט וגו'. לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, אזהרה לשוחט, או לזורק, או לאחד מבני חבורה (פסחים סג.):

Do not slaughter, etc. Do not slaughter the korban Pesach while chometz still remains [in your possession]. This is an admonition to one who slaughters or to one who sprinkles [the blood] or to any member of the group.

ולא ילין. כתרגומו, אין לינה מועלת בראש המזבח, ואין לינה אלא בעמוד השחר:

Do not allow to remain overnight. As Onkelos translates: [וְלָא יְבִיתוּן לְצַפְרָא — Do not allow it to remain overnight until morning. — בַּר מִמַּדְבְּחָא — away from the altar — תַּרְבֵּי נִכְסַת חַגָּא דְפִסְחָא — the fat of the korbon Pesach]. Remaining overnight does not render it unfit if it has been on top of the altar, and the infringement of לִינָה — “remaining overnight” applies only [if left off the altar] till dawn.

זבח חג הפסח. אמוריו, ומכאן אתה למד לכל הקטר חלבים ואברים:

The offering of the Pesach festival. [This refers to] the parts to be burnt on the altar. From here you may learn the laws of all fats and limbs that require burning.

ראשית בכורי אדמתך. משבעת המינין האמורים בשבח ארצך, אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וגו' (דברים ח, ח), וּדְבָשׁ, הוא דבש תמרים:

The first fruits of your land — of the seven species which are listed in praise of your land, “a land of wheat, barley, grapes, figs, pomegranates, etc.” the “honey” [in the list] referring to date-honey.

לא תבשל גדי. אזהרה לבשר וחלב, ושלשה פעמים כתוב בתורה, אחד לאכילה, ואחד להנאה, ואחד לאיסור בישול (חולין קטו:):

You must not cook a kid. This is an admonition against mixing meat with milk. It is repeated three times in the Torah: once regarding eating, once regarding benefit from it, and once prohibiting the cooking of it.

גדי. כל ולד רך במשמע, ואף עגל וכבש, ממה שהוצרך לפרש בכמה מקומות גדי עזים, למדת שגדי סתם כל יונקים במשמע:

A kid. Any tender young animal is included, even a calf or a sheep. From that which it is necessary [for the Torah] to explain in many places: “a goat’s kid” you may derive that a גְּדִי by itself includes all sucklings (i.e., any animal).

בחלב אמו. פרט לעוף, שאין לו חלב אם, שאין איסורו מן התורה אלא מדברי סופרים:

In its mother’s milk — to the exclusion of a fowl that has no mother’s milk, whose prohibition [against cooking it or eating it with milk] is not a Scriptural prohibition, but rather a Rabbinic decree.

את הדברים האלה. ולא אתה רשאי לכתוב תורה שבעל פה:

Write these words down for yourself. But you are not permitted to write down the oral Torah.

ויהי ברדת משה. כשהביא לוחות אחרונות ביום הכפורים:

And when Moshe came down. When he brought the Second Tablets on Yom Kippur.

כי קרן. לשון קרנים, שהאור מבהיק ובולט כמין קרן. ומהיכן זכה משה לקרני ההוד, רבותינו אמרו מן המערה, שנתן הקב"ה ידו על פניו, שנאמר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי (שמות לג, כב):

That...had become radiant. קָרַן is a term having a common root with קַרְנַיִם (horns) because light shines out and projects as a sort of “horn.” From where was Moshe privileged to these rays of splendor? Our Sages say [that it was] from the cave where God put His Hand on his face, as it states: “And I will cover with My Hand.”

וייראו מגשת אליו. בא וראה כמה גדולה כחה של עבירה, שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה מהו אומר, וּמַרְאֵה כְּבֹוד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּראשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כד, יז), ולא יראים ולא מזדעזעים, ומשעשו את העגל, אף מקרני הודו של משה היו מרתיעים ומזדעזעים:

They were afraid to come close to him. Come and see how great is the effect of sin! For before they stretched out their hands to commit sin (i.e., the Golden Calf) what is stated? “And the vision of the Glory of God was like a consuming fire at the top of the mountain before the eyes of the B’nei Yisrael,” and they had no fear nor trepidation. But once they made the Calf, even from the rays of Moshe they trembled and were frightened.

הנשאים בעדה. כמו נשיאי העדה:

Leaders of the congregation — is the same as נְשִׂיאֵי הָעֵדָה — “the leaders of the Congregation.”

וידבר משה אליהם. שליחותו של מקום, ולשון הווה הוא כל הענין הזה:

And Moshe spoke to them — the message of God. Thus this entire subject is in the present (ongoing) tense.

ואחרי כן נגשו. אחר שלמד לזקנים, חוזר ומלמד הפרשה או ההלכה לישראל. תנו רבנן, כיצד סדר המשנה, משה היה לומד מפי הגבורה, נכנס אהרן, שנה לו משה פרקו, נסתלק אהרן וישב לו לשמאל משה, נכנסו בניו, שנה להם משה פרקם, נסתלקו הם, ישב אלעזר לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן, נכנסו זקנים, שנה להם משה פרקם, נסתלקו זקנים ישבו לצדדין, נכנסו כל העם, שנה להם משה פרקם, נמצא ביד כל העם א', ביד הזקנים ב', ביד בני אהרן שלשה, ביד אהרן ארבעה וכו', כדאיתא בעירובין (נד:):

After that, they came close. [I.e.], after he taught the elders he would again teach that section or that law to all Yisrael. The Sages have taught: What was the order of the teaching of the Torah? Moshe would learn from the Almighty. Then Aharon would enter and Moshe would teach him his chapter. Aharon moved away and sat on Moshe’s left. Whereupon his (Aharon’s) sons would enter and Moshe would teach them their chapter. They then moved away and Elazar sat on Moshe’s right and Isamar on Aharon’s left. Whereupon the elders would enter and Moshe would teach them their chapter. The elders moved away and sat on the sides. Whereupon the entire people would enter and Moshe taught them their chapter. Consequently the lesson came into the possession of the people once into the possession of the elders, twice, into the possession of Aharon’s sons, thrice, and into the hands of Aharon, four times, etc., as it is all cited in Maseches Eiruvin.

ויתן על פניו מסוה. כתרגומו בֵּית אַפֵּי, לשון ארמי הוא בגמרא סְוֵי לִבָּא (כתובות סב:), ועוד בכתובות (ס.), הוה קא מסוה לאפה, לשון הבטה, היה מסתכל בה, אף כאן מסוה, בגד הניתן כנגד הפרצוף ובית העינים, ולכבוד קרני ההוד שלא יזונו הכל מהם, היה נותן המסוה כנגדן, ונוטלו בשעה שהיה מדבר עם ישראל, ובשעה שהמקום נדבר עמו עד צאתו, ובצאתו יצא בלא מסוה:

He placed a cover over his face. [מַסְוֶה is] as Onkelos translates it: “a face cover”; it (מַסְוֶה) is an Aramaic word [meaning “to look”]. It is found in the Gemara: “Her heart (סְוִי) saw.” Also in Kesuvos (60a): הֲוָה קָא מַסְוֶה לְאַפָּהּ where it has the meaning of “looking,” i.e., he gazed at her. Here, too, מַסְוֶה refers to a cloth placed in front of the face and the area of the eyes. And out of respect to the “rays of splendor” so that they should not all become satiated by the sight, he would place the cover in front of them (his eyes). He would remove it when speaking to the Israelites and when God was speaking with him until he went out. And when he went out [to teach God’s words] he would go out without the cover —

ודבר אל בני ישראל. וראו קרני ההוד בפניו, וכשהוא מסתלק מהם:

and he would speak to the B’nei Yisrael — and they would see the “rays of splendor” in his face. And when he would leave them —

והשיב משה את המסוה על פניו עד בואו לדבר אתו. וכשבא לדבר אתו נוטלו מעל פניו:

Moshe would replace the cover over his face until he would come to speak to Him. And when he came to speak with Him he would remove it from his face.