שמות ל״ה

ויקהל משה. למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר, והוא לשון הפעיל, שאינו אוסף אנשים בידים, אלא הן נאספים על פי דבורו, ותרגומו וְאַכְנֵשׁ:

And Moshe assembled — on the day following Yom Kippur when he came down from the mountain. It (וַיַּקְהֵל) is in the causative form, for one does not assemble people, literally, with one’s hands but, rather, they are “caused to be assembled” by means of his saying so. The correct version of this in Onkelos is: וְאַכְנִישׁ — “He caused that they assemble.”

ששת ימים. הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר, שאינו דוחה את השבת:

Six days. He first admonished them concerning Shabbos before commanding them about the works of the mishkon, saying, in effect, that it does not supercede the Shabbos.

לא תבערו אש. יש מרבותינו אומרים, הבערה ללאו יצאת, ויש אומרים לחלק יצאת (סנהדרין לה:, יבמות ו:):

You must not kindle a fire. Some of our Sages say: Kindling a fire, a לַאו — a negative precept, “went out” (i.e., was singled out to indicate this new law). Others say it “went out” (i.e., was singled out) to separate [the melachos of Shabbos].

זה הדבר אשר צוה ה'. לי לאמר לכם:

This is the word that Adonoy has commanded — me, to tell you.

נדיב לבו. על שם שלבו נדבו קרוי נדיב לב. כבר פירשתי נדבת המשכן ומלאכתו במקום צוואתם:

Who is generous of heart. Since it is his heart that inspires him [to give] he is called “generous of heart.” I have already explained the contributions to the mishkon and its work in the place where they were commanded.

את המשכן. יריעות התחתונות הנראות בתוכו קרוים משכן:

The mishkon. The lower drapes which are visible on the inside are referred to as mishkon.

את אהלו. היא אהל יריעות עזים העשוי לגג:

Its tent. This refers to the covering of the goat-hair drapes which serve as a roof.

ואת מכסהו. מכסה עורות אילים והתחשים:

And its cover. The covering of the rams’ skins and the tachash-skins.

ואת פרוכת המסך. פרוכת המחיצה. כל דבר המגין בין למעלה בין מכנגד קרוי מסך וסכך, וכן שַׂכְתָּ בַעֲדֹו (איוב א, ו), הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ (הושע ב, ח):

And the partition screen. This was the paroches of the partition Anything that serves as a shield whether horizontally, whether vertically can be referred to as מָסָךְ or סְכַךְ . Similarly: “(שַׂכְתָּ) You have protected him [from above],” [or:] “Behold I (שָׂךְ) will protect your road.”

לחם הפנים. כבר פירשתי, על שם שהיו לו פנים לכאן ולכאן, שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה:

The show bread. I have explained that it was so called because it had a face in two directions for it was made like an open box.

ואת כליה. מלקחים ומחתות:

And its vessels. [I.e.] its tongs and its scoops.

נרותיה. לוציני"ש בלע"ז, בזיכים שהשמן והפתילות נתונין בהן:

Its lamps. Loces in Old French; the scoops into which the oil and wicks are put.

ואת שמן המאור. אף הוא צריך חכמי לב, שהוא משונה משאר שמנים, כמו שמפורש במנחות (פו.), מגרגרו בראש הזית, והוא כתית וזך:

Oil for the light. It, too, required talented people for it is different from other oils, as is explained in Tractate Menachos: He allows it to ripen on top of the olive tree and it thereby is crushed and [yet remains] clear.

מסך הפתח. וילון שלפני המזרח, שלא היו שם קרשים ולא יריעות:

The screen for the entrance. The curtain on the eastern side where there were no planks nor drapes.

את עמודיו ואת אדניה. הרי חצר קרוי כאן לשון זכר ולשון נקבה, וכן דברים הרבה:

Its pillars and its sockets. Here you have חָצֵר referred to both as masculine and feminine. There are many such instances.

ואת מסך שער החצר. וילון פרוש לצד המזרח עשרים אמה אמצעיות, של רוחב החצר שהיה חמשים רחב, וסתומין הימנו לצד צפון ט"ו אמה, וכן לדרום, שנאמר וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף (שמות כז, יד):

And the screen for the entrance of the enclosure. A curtain spread on the eastern side over the 20 middle amohs of the width of that courtyard. For the total width was 50 amohs of which 15 amohs of the northern end were closed as well as on the southern end as it is said: “and 15 amohs of curtain for one end.”

יתדות. לתקוע ולקשור בהם סופי היריעות בארץ, שלא ינועו ברוח:

The stakes. To insert them and to tie into them the ends of the drapes into the ground, so that they will not sway in the wind.

מיתריהם. חבלים לקשור:

And their ropes. Ropes with which to tie.

בגדי השרד. לכסות הארון והשלחן והמנורה והמזבחות בשעת סילוק מסעות:

The covering cloths — with which to cover the ark, the shulchan, the Menorah, and the altars when they had to be removed for the journeys.

על הנשים. עם הנשים, וסמוכין אליהם. (מה שהתרגום הניח על כפשוטו, משום דלא מתרגם ויבאו האנשים וַאֲתוֹ גֻּבְרַיָא, כמו שמתרגם לעיל מיניה, רק מתרגם וּמַיְיתָן, ורצה לומר שהביאו חח ונזם בעודן על הנשים, כמו שכתב רש"י על טוו את העזים):

And women. [עַל הַנָּשִׁים means] with the women and close to them.

חח. הוא תכשיט של זהב עגול, נתון על הזרוע, והוא הצמיד:

Bracelets. A round golden ornament worn on the arm. It is called a צָמִיד — “bracelet.”

וכומז. כלי זהב הוא, נתון כנגד אותו מקום לאשה, ורבותינו פירשו שם כומז, כאן מקום זמה:

And buckles. A golden ornament worn against a woman’s private parts. Our Sages explained the derivation of the name כוּמָז as כָּאן מָקוֹם זִמָּה — “here is the place of lewdness.”

וכל איש אשר נמצא אתו. תכלת או ארגמן או תולעת שני או עורות אילים או תחשים, כולם הביאו:

Every man who had with him — greenish-blue wool, or dark red wool, or crimson wool, or rams’ skins or tachash skins — they all brought.

טוו את העזים. היא היתה אומנות יתירה, שמעל גבי העזים היו טווין אותם (שבת צט.):

Spun the goats’ hair. This was a craft of special skill for they spun it while it was still on the animals’ backs.

והנשאם הביאו. אמר ר' נתן, מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו נשיאים, יתנדבו צבור מה שמתנדבים, ומה שמחסרין אנו משלימין אותו, כיון שהשלימו צבור את הכל, שנאמר וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם (שמות לו, ז), אמרו נשיאים מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השהם וגו', לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה, ולפי שנתעצלו מתחלה, נחסרה אות משמם, והנשאם כתיב:

And the leaders [of the tribes] brought. R. Noson said: Why did the נְשִׂיאִים see fit to contribute to the dedication of the altar first whereas for the works of the mishkon they were not the first to contribute? But the נְשִׂיאִים thought as follows: “Let the public-at-large contribute whatever they will contribute, and whatever will be lacking we will supply.” Once the public supplied all that was needed, as it is said: “And the work was sufficient,” the נְשִׂיאִים said, “what is left for us to do?” So “they brought the shoham-stones, etc.” It is for this reason that they contributed to the altar dedication first. And since, at first, they were somewhat lax, there is a letter missing, here, from their name and it is written וְהַנְּשִֹאִם (without a י' after the שֹ').

חור. בנה של מרים היה:

Chur. He was Miriam’s son.

ואהליאב. משבט דן, מן הירודין שבשבטים, מבני השפחות, והשוהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים, לקיים מה שנאמר וְלֹא נִכַּר שֹׁעַ לִפְנֵי דָל (איוב לד, יט):

And Oholiov. He was from the Tribe of Dan, one of the lowliest of the Tribes, one of the sons of [Yaakov’s] maidservants. Yet God equates him to Betzalel regarding the works of the mishkon, and he (Betzalel) is from the greatest of the Tribes. This tends to fulfill what is stated: “He does not recognize the rich over the poor.”