שמות ל״ט

ומן התכלת והארגמן וגו'. שש לא נאמר כאן, ומכאן אני אומר שאין בגדי שרד הללו בגדי כהונה, שבבגדי כהונה היה שש, אלא הם בגדים שמכסים בהם כלי הקדש בשעת סלוק מסעות, שלא היה בהם שש:

From the greenish-blue wool, dark red wool, etc. Linen is not mentioned here. And it is from here that I derive that these בִּגְדֵי שְׂרָד are not the priestly garments for the priestly garments did contain linen. But, rather, they are “garments” with which the vessels of the Sanctuary were covered when it was disassembled for travelling, which contained no linen.

וירקעו. כמו לְרֹקַע הָאָרֶץ (תהלים קלו, ו), כתרגומו וְרַדִּידוּ טַסִּין, היו מרדדין מן הזהב, אשטנ"דרא בלע"ז (אויזדעהנען), טסין דקות. כאן הוא מלמדך היאך היו טווין את הזהב עם החוטין, מרדדים טסין דקין, וקוצצין מהן פתילים לאורך הטס, לעשות אותן פתילים מעורבים עם כל מין ומין בחשן ואפוד, שנאמר בהן זהב, חוט אחד של זהב עם ששה חוטין של תכלת, וכן עם כל מין ומין, שכל המינין חוטן כפול ששה, והזהב חוט שביעי עם כל אחד ואחד:

They beat. As in: “(לְרוֹקַע) He who spreads the earth,” and as Onkelos translates it: “they hammered out.” They hammered out plates from the gold. Estendre in Old French — “to hammer out into thin plates.” Here [the Torah] teaches you how they spun the gold with the threads: they hammered out thin plates from which they would cut threads along the length of the plate, to make threads [which were] combined with each kind [of material thread] separately for the breastplate and the eiphod whenever “gold” is stated; one thread of gold with six threads of greenish-blue wool and so, too, with each of the other kinds, for the strand of each of the kinds was spun six-fold, and the gold was the seventh thread with each.

ואת פארי המגבעות. תפארת המגבעות, המגבעות המפוארות:

And the splendor of the fine linen turban-hats. [פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעוֹת is the same as] תִּפְאֶרֶת הַמִּגְבָּעוֹת — “the splendor of the turbans” [meaning:] the splendid turbans.

לתת על המצנפת מלמעלה. ועל ידי הפתילים היה מושיבן על המצנפת כמין כתר, ואי אפשר לומר הציץ על המצנפת, שהרי בשחיטת קדשים שנינו (זבחים יט.:), שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין, והציץ היה נתון על המצח, הרי המצנפת למעלה והציץ למטה, ומהו על המצנפת מלמעלה. ועוד הקשיתי בה, כאן הוא אומר ויתנו עליו פתיל תכלת, ובענין הצוואה הוא אומר וְשַׂמְתָּ אֹתֹו עַל פְּתִיל תְּכֵלָת (שמות כח, לז). ואומר אני, פתיל תכלת זה חוטין הן, לקשרו בהן במצנפת, לפי שהציץ אינו אלא מאוזן לאוזן ובמה יקשרנו במצחו, והיו קבועין בו חוטי תכלת לשני ראשיו ובאמצעיתו, שבהן קושרו ותולהו במצנפת כשהוא בראשו, ושני חוטין היו בכל קצה וקצה, אחת ממעל ואחת מתחת לצד מצחו, וכן באמצעו, שכך הוא נוח לקשור, ואין דרך קשירה בפחות משני חוטין, לכך נאמר על פתיל תכלת, ועליו פתיל תכלת, וקושר ראשיהם השנים כולם יחד מאחוריו למול ערפו, ומושיבו על המצנפת. ואל תתמה שלא נאמר פתילי תכלת, הואיל ומרובין הן, שהרי מצינו בחשן ואפוד וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחשֶׁן וגו', ועל כרחך פחות משנים לא היו, שהרי בשתי קצות החשן היו ב' טבעות החשן, ובב' כתפות האפוד היו ב' טבעות האפוד שכנגדן, ולפי דרך קשירה ד' חוטין היו, ומכל מקום פחות משנים אי אפשר:

To fasten it to the turban from above — by means of the threads he set it onto the turban, as a sort of crown. It is impossible to say [however] that the צִיץ [proper] was on the turban for in Tractate Shechitas Kodoshim (Zevachim) we have learned that his hair was visible between the צִיץ and the turban which was where he wore his tefillin and the צִיץ was placed on the forehead. Thus you see that the turban was high up and the צִיץ lower down. Then what is the explanation of: “turban from above”? Another question that I have posed in this matter: Here it states, “They put (fastened) on it a greenish-blue wool cord,” and in the section where the command is given it states: “place it on a greenish-blue cord.” [To solve these seeming contradictions] I say: This greenish-blue wool thread is actually strands with which to attach it (the צִיץ) to the turban. For the צִיץ only runs from ear to ear and how is it to be fastened to his forehead? There were strands of greenish-blue wool inserted into it at its two ends and at its middle by means of which he ties it and hangs it from the turban when it is on his head. There were two strands at each end (of the צִיץ) one on the outer side and one underneath towards his forehead and likewise at its middle for this makes it easier to tie and it is not usual to tie something with less than two strands. This is the reason it says: “on [a] greenish-blue thread,” and “on it [the צִיץ] [was a] greenish-blue thread.” He now ties the two ends of each of all [the threads] together, behind him opposite his neck, and now places it on the turban. Do not wonder that it does not say: “threads of greenish-blue wool” since there were many, for we find [a similar syntax] regarding the breastplate and the eiphod: “They shall fasten the breastplate, etc.” and you are certainly forced to admit that there were no less than two [strands] for at the two corners of the breastplate there were the two rings of the breastplate and in the two shoulder-straps of the eiphod were the two rings of the eiphod opposite them (i.e., the rings of the breastplate). And the way it (the breastplate) was tied there were four strands. But under no circumstances could there have been less than two.

ויעשו בני ישראל. את המלאכה ככל אשר צוה ה' וגו':

B’nei Yisrael did — the work, according to all that God commanded, etc.

ויביאו את המשכן וגו'. שלא היו יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקב"ה הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם, מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזקפן, ומשה העמידו, אמר משה לפני הקב"ה, איך אפשר הקמתו על ידי אדם, אמר לו עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו, וזהו שנאמר (שמות מ, יז) הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, הוקם מאליו. מדרש רבי תנחומא (פקודי י"א):

They brought the mishkon, etc. — for they were unable to erect it. Because Moshe did no work whatsoever in the mishkon God left it for him to erect, for no man was able to erect it because of the weight of the planks for no man had the strength to stand them up, but Moshe stood them up. [Actually, Moshe himself could also not do it but...] Moshe said to God: How is it possible for man to erect it? [Whereupon] He answered him: “You busy yourself with your hand”! It appeared as if he (Moshe) had erected it but it had stood upright of its own. This is what is meant by what is said: “The mishkon was erected” — it was erected of its own. From the Midrash of Rabbi Tanchuma.

ויברך אותם משה. אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וגו' (תהלים צ, יז), והוא אחד מי"א מזמורים שבתפלה למשה:

And Moshe blessed them. He said to them: May it be His Will that the Shechinah rest on the work of your hands. May the pleasantness of our God be upon us, etc. This is one of the eleven Psalms [attributed to Moshe] beginning with the Psalm that opens with “תְּפִלָּה לְמשֶׁה .”