פקודי

אלה פקודי. בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחשת, ונמנו כל כליו לכל עבודתו:

These are the accounts. In this parsha there are enumerated all the weights of the contributions to the mishkon — of the silver, the gold and the copper. Also all its vessels are enumerated each with its function.

המשכן משכן. שני פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל:

The mishkon, the mishkon. “מִשְׁכָּן” is mentioned twice. This is an allusion to the Beis Hamikdosh (שֶׁנִתְמַשְׁכֵּן) which was taken as “collateral” by being destroyed twice because of the iniquities of Yisrael.

משכן העדות. עדות לישראל שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם:

The mishkon of Testimony. So-called because it bears witness for Yisrael that God was indulgent to them for the deed of the [Golden] Calf, for [through the mishkon] He rested His Shechinah among them.

עבודת הלוים. פקודי המשכן וכליו, הוא עבודה המסורה ללוים במדבר, לשאת ולהוריד ולהקים, איש איש למשאו המופקד עליו, כמו שאמור בפרשת נשא (במדבר ד):

The work of the Levites. Those things that were counted of the mishkon and its vessels was the work entrusted to the Levites in the desert — to carry, to disassemble, and to set it up, each person according to the burden assigned to him, as is related in parshas Naso.

ביד איתמר. הוא היה פקיד עליהם למסור לכל בית אב עבודה שעליו:

Under the direction of Isamar. He was in charge over them, to entrust each paternal family the work for which it is responsible.

ובצלאל בן אורי וגו' עשה אל כל אשר צוה ה' את משה. אשר צוה אותו משה אין כתיב כאן, אלא כל אשר צוה ה' את משה, אפילו דברים שלא אמר לו רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני, כי משה צוה לבצלאל לעשות תחלה כלים ואחר כך משכן, (לא לענין צווי להתנדב קאמר, דהא אדרבה להיפך צוה הקב"ה בפרשת תרומה, מתחלה הכלים שלחן מנורה יריעות, ואחר כך ציווי הקרשים, וציווי משה רבינו ע"ה ריש ויקהל, תחלה המשכן ואהלו ואחר כך הכלים, הא מיירי לענין ציווי לפועל איך יפעול כסדר, ותמצא בפרשת כי תשא ראה קראתי בשם בצלאל וגו', הוזכר מתחלה את אהל מועד, ואחר כך הכלים, אבל לענין להתנדב להכין מה שיהיו צריכין, מה לי מה שמתנדב תחלה, ועיין בתוספות פרק הרואה (ברכות נה.). ואם תאמר מנלן שמשה רבינו ע"ה צוה לבצלאל הפך הענין, ויש לומר, כיון דכתיב בפרשת ויקהל ויקרא משה אל בצלאל ואל אהליאב וגו', וקצר מה שדיבר עמהם, והאי קרא מדכתיב כל אשר צוה ה' את משה, חזינן דהיה מצוה להם בהיפוך. ודוק היטב). אמר לו בצלאל מנהג העולם לעשות תחלה בית ואחר כך משים כלים בתוכו, אמר לו כך שמעתי מפי הקב"ה, אמר משה, בצל אל היית, כי וודאי כך צוה לי הקב"ה, וכן עשה, המשכן תחלה ואחר כך עשה כלים:

Betzalel, son of Uri, etc. made all that Adonoy commanded Moshe. “That which he (Moshe) commanded him (Betzalel) is not written here, but, rather, “all that God commanded Moshe,” [thereby implying that] even things which his teacher (Moshe) had not told him, his own opinion was in agreement with what was said to Moshe at Sinai. For Moshe had instructed Betzalel to first produce the vessels, and afterward the mishkon. Whereupon Betzalel said to him: “It is customary in the world to first construct a house and afterwards put furnishings in it.” [Moshe] responded to him: “[You are right] that is indeed what I heard from God.” Moshe [then also] said to him “You must have been (בְּצֵל אֵ־ל) in the shadow of God, for, certainly, so did God command me.” And so he (Betzalel) did it — first the mishkon and afterwards he made the vessels.

ככר. ששים מנה, ומנה של קדש כפול היה, הרי הככר ק"כ מנה, והמנה כ"ה סלעים, הרי ככר של קדש שלשת אלפים שקלים, לפיכך מנה בִּפְרוֹטְרוֹט כל השקלים שפחותין במנינם מג' אלפים, שאין מגיעין לככר:

Kikar. A kikar is the equivalent of 60 maneh and the maneh associated with the Sanctuary was double [the weight of a common maneh] making the kikar equal to 120 [common] maneh, A maneh is equal to 25 selaim (shekalim), making the kikar of the Sanctuary 3,000 shekalim (25 x 120 = 3,000). It is for this reason that it counts as units all the shekalim that add up to less than 3,000, because they do not add up to a kikar.

בקע. הוא שם משקל של מחצית השקל:

Beka. This is the name of the weight of one half of a shekel.

לשש מאות אלף וגו'. כך היו ישראל, וכך עלה מנינם אחר שהוקם המשכן בספר במדבר, ואף עתה בנדבת המשכן כך היו, ומנין חצאי השקלים של שש מאות אלף, עולה מאת ככר כל אחד של שלשת אלפים שקלים, כיצד, שש מאות אלף חצאין הרי הן ג' מאות, אלף שלימים, הרי מאת ככר, והשלשת אלפים וחמש מאות וחמשים חצאין, עולין אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים:

For six hundred (and three) thousand, etc. This was the count of the Israelites and this, too, was what their number amounted to after the mishkon was erected [when they were counted again] in seifer Bamidbar. Now, too, at the time of the contributions to the mishkon they were that many. The amount of half-shekalim for 600,000 totalled 100 kikar, where each kikar is 3,000 shekalim. How is this calculated? 600,000 half-shekels, which equal 300,000 whole shekalim giving you 100 kikar (100 x 3,000 = 300,000). The remaining 3,550 half-shekalim total 1,775 whole shekalim.

לצקת. כתרגומו לְאַתָּכָא:

To cast. [לָצֶקֶת is] as Onkelos translates it: “to cast.”

את אדני הקדש. של קרשי המשכן, שהם מ"ח קרשים, ולהן צ"ו אדנים, ואדני פרכת ארבעה, הרי מאה, וכל שאר האדנים נחשת כתיב בהם:

The sockets for the Sanctuary. — for the planks of the mishkon, which totalled 48 planks for which there were 96 sockets, plus the 4 sockets for the curtain giving you a total of 100 [gold sockets]. As for the remaining sockets the Torah records them as “copper.”

וצפה ראשיהם. של עמודים מהן, שבכולן כתיב וצפה ראשיהם וחשוקיהם כסף:

(He) overlaid their caps — of the pillars with them (the 1775 shekalim), for regarding all of them (the pillars) it is written: “And their caps and bands were overlaid with silver.”

ומן התכלת והארגמן וגו'. שש לא נאמר כאן, ומכאן אני אומר שאין בגדי שרד הללו בגדי כהונה, שבבגדי כהונה היה שש, אלא הם בגדים שמכסים בהם כלי הקדש בשעת סלוק מסעות, שלא היה בהם שש:

From the greenish-blue wool, dark red wool, etc. Linen is not mentioned here. And it is from here that I derive that these בִּגְדֵי שְׂרָד are not the priestly garments for the priestly garments did contain linen. But, rather, they are “garments” with which the vessels of the Sanctuary were covered when it was disassembled for travelling, which contained no linen.

וירקעו. כמו לְרֹקַע הָאָרֶץ (תהלים קלו, ו), כתרגומו וְרַדִּידוּ טַסִּין, היו מרדדין מן הזהב, אשטנ"דרא בלע"ז (אויזדעהנען), טסין דקות. כאן הוא מלמדך היאך היו טווין את הזהב עם החוטין, מרדדים טסין דקין, וקוצצין מהן פתילים לאורך הטס, לעשות אותן פתילים מעורבים עם כל מין ומין בחשן ואפוד, שנאמר בהן זהב, חוט אחד של זהב עם ששה חוטין של תכלת, וכן עם כל מין ומין, שכל המינין חוטן כפול ששה, והזהב חוט שביעי עם כל אחד ואחד:

They beat. As in: “(לְרוֹקַע) He who spreads the earth,” and as Onkelos translates it: “they hammered out.” They hammered out plates from the gold. Estendre in Old French — “to hammer out into thin plates.” Here [the Torah] teaches you how they spun the gold with the threads: they hammered out thin plates from which they would cut threads along the length of the plate, to make threads [which were] combined with each kind [of material thread] separately for the breastplate and the eiphod whenever “gold” is stated; one thread of gold with six threads of greenish-blue wool and so, too, with each of the other kinds, for the strand of each of the kinds was spun six-fold, and the gold was the seventh thread with each.

ואת פארי המגבעות. תפארת המגבעות, המגבעות המפוארות:

And the splendor of the fine linen turban-hats. [פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעוֹת is the same as] תִּפְאֶרֶת הַמִּגְבָּעוֹת — “the splendor of the turbans” [meaning:] the splendid turbans.

לתת על המצנפת מלמעלה. ועל ידי הפתילים היה מושיבן על המצנפת כמין כתר, ואי אפשר לומר הציץ על המצנפת, שהרי בשחיטת קדשים שנינו (זבחים יט.:), שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין, והציץ היה נתון על המצח, הרי המצנפת למעלה והציץ למטה, ומהו על המצנפת מלמעלה. ועוד הקשיתי בה, כאן הוא אומר ויתנו עליו פתיל תכלת, ובענין הצוואה הוא אומר וְשַׂמְתָּ אֹתֹו עַל פְּתִיל תְּכֵלָת (שמות כח, לז). ואומר אני, פתיל תכלת זה חוטין הן, לקשרו בהן במצנפת, לפי שהציץ אינו אלא מאוזן לאוזן ובמה יקשרנו במצחו, והיו קבועין בו חוטי תכלת לשני ראשיו ובאמצעיתו, שבהן קושרו ותולהו במצנפת כשהוא בראשו, ושני חוטין היו בכל קצה וקצה, אחת ממעל ואחת מתחת לצד מצחו, וכן באמצעו, שכך הוא נוח לקשור, ואין דרך קשירה בפחות משני חוטין, לכך נאמר על פתיל תכלת, ועליו פתיל תכלת, וקושר ראשיהם השנים כולם יחד מאחוריו למול ערפו, ומושיבו על המצנפת. ואל תתמה שלא נאמר פתילי תכלת, הואיל ומרובין הן, שהרי מצינו בחשן ואפוד וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחשֶׁן וגו', ועל כרחך פחות משנים לא היו, שהרי בשתי קצות החשן היו ב' טבעות החשן, ובב' כתפות האפוד היו ב' טבעות האפוד שכנגדן, ולפי דרך קשירה ד' חוטין היו, ומכל מקום פחות משנים אי אפשר:

To fasten it to the turban from above — by means of the threads he set it onto the turban, as a sort of crown. It is impossible to say [however] that the צִיץ [proper] was on the turban for in Tractate Shechitas Kodoshim (Zevachim) we have learned that his hair was visible between the צִיץ and the turban which was where he wore his tefillin and the צִיץ was placed on the forehead. Thus you see that the turban was high up and the צִיץ lower down. Then what is the explanation of: “turban from above”? Another question that I have posed in this matter: Here it states, “They put (fastened) on it a greenish-blue wool cord,” and in the section where the command is given it states: “place it on a greenish-blue cord.” [To solve these seeming contradictions] I say: This greenish-blue wool thread is actually strands with which to attach it (the צִיץ) to the turban. For the צִיץ only runs from ear to ear and how is it to be fastened to his forehead? There were strands of greenish-blue wool inserted into it at its two ends and at its middle by means of which he ties it and hangs it from the turban when it is on his head. There were two strands at each end (of the צִיץ) one on the outer side and one underneath towards his forehead and likewise at its middle for this makes it easier to tie and it is not usual to tie something with less than two strands. This is the reason it says: “on [a] greenish-blue thread,” and “on it [the צִיץ] [was a] greenish-blue thread.” He now ties the two ends of each of all [the threads] together, behind him opposite his neck, and now places it on the turban. Do not wonder that it does not say: “threads of greenish-blue wool” since there were many, for we find [a similar syntax] regarding the breastplate and the eiphod: “They shall fasten the breastplate, etc.” and you are certainly forced to admit that there were no less than two [strands] for at the two corners of the breastplate there were the two rings of the breastplate and in the two shoulder-straps of the eiphod were the two rings of the eiphod opposite them (i.e., the rings of the breastplate). And the way it (the breastplate) was tied there were four strands. But under no circumstances could there have been less than two.

ויעשו בני ישראל. את המלאכה ככל אשר צוה ה' וגו':

B’nei Yisrael did — the work, according to all that God commanded, etc.

ויביאו את המשכן וגו'. שלא היו יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקב"ה הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם, מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזקפן, ומשה העמידו, אמר משה לפני הקב"ה, איך אפשר הקמתו על ידי אדם, אמר לו עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו, וזהו שנאמר (שמות מ, יז) הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, הוקם מאליו. מדרש רבי תנחומא (פקודי י"א):

They brought the mishkon, etc. — for they were unable to erect it. Because Moshe did no work whatsoever in the mishkon God left it for him to erect, for no man was able to erect it because of the weight of the planks for no man had the strength to stand them up, but Moshe stood them up. [Actually, Moshe himself could also not do it but...] Moshe said to God: How is it possible for man to erect it? [Whereupon] He answered him: “You busy yourself with your hand”! It appeared as if he (Moshe) had erected it but it had stood upright of its own. This is what is meant by what is said: “The mishkon was erected” — it was erected of its own. From the Midrash of Rabbi Tanchuma.

ויברך אותם משה. אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וגו' (תהלים צ, יז), והוא אחד מי"א מזמורים שבתפלה למשה:

And Moshe blessed them. He said to them: May it be His Will that the Shechinah rest on the work of your hands. May the pleasantness of our God be upon us, etc. This is one of the eleven Psalms [attributed to Moshe] beginning with the Psalm that opens with “תְּפִלָּה לְמשֶׁה .”

וסכות על הארון. לשון הגנה, שהרי מחיצה היתה:

And spread over the ark. [וְסַכֹּתָ] a term meaning “shielding,” for [in this case] it was a partition.

וערכת את ערכו. שתי מערכות של לחם הפנים:

And set it in order — the two piles of the showbread.

ויפרש את האהל. הן יריעות העזים:

He spread the tent. This refers to the curtains of the goats’ hairs.

את העדות. הלוחות:

He placed the Testimony. [Meaning:] the Tablets.

על ירך המשכן צפונה. בחצי הצפוני של רוחב הבית (יומא לג:):

On the north side of the mishkon. [I.e.,] in the northern half of the width of the House.

ירך. כתרגומו צִדָּא, כירך הזה שהוא בצדו של אדם:

יֶרֶךְ — is as Onkelos translates it, “the side” just as the thigh is on the side of the person.

ויקטר עליו קטורת. שחרית וערבית, כמו שנאמר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבֹו אֶת הַנֵּרֹת וגו' (שמות ל, ז):

He burnt the incense of spices upon it — morning and evening as it says: “every single morning when he fixes the lamps, etc.”

ויעל עליו וגו'. אף ביום השמיני למלואים שהוא יום הקמת המשכן, שמש משה והקריב קרבנות צבור, חוץ מאותן שנצטוה אהרן בו ביום, שנאמר קְרַב אֶל הַמִּזְבַּח וגו' (ויקרא ט, ז):

He sacrificed on it, etc. Also on the eighth day of the Installations which was the day the mishkon was erected. Moshe performed the service and offered the communal korbonos, except for those which Aharon was commanded on that very day, as it states: “[Moshe said to Aharon:] Approach the Altar, etc.”

את העולה. עולת התמיד:

A burnt-offering. [I.e.,] the daily burnt-offering.

ואת המנחה. מנחת נסכים של תמיד, כמו שנאמר וְעִשָׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בַּשֶׁמֶן וגו' (שמות כט, מ):

And a meal-offering. [I.e.,] the mincha of the libations of the tamid. As it is said: “[And with one lamb bring] a tenth [of an eipha] of flour mixed with oil, etc.”

ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו. יום שמיני למלואים הושוו כולם לכהונה, ותרגומו וִיקַדְּשׁוּן מִנֵּיהּ, בו ביום קָדַשׁ משה עמהם:

Moshe and Aharon ... washed ... from it. On the eighth day of the Installations all of them (Moshe, Aharon and his sons) were equal in the priesthood. Onkelos’ translation [of וְרָחֲצוּ] is: And they sanctified themselves from it. On that very day Moshe was sanctified with them.

ובקרבתם. כמו ובקרבם, כשיקרבו:

And when they approached. וּבְקָרְבָתָם is the same as וּבְקָרְבָם — when they would approach.

ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד. וכתוב אחד אומר, ובבא משה אל אהל מועד (במדבר ז, פט), בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, כי שכן עליו הענן, אמר מעתה, כל זמן שהיה עליו הענן, לא היה יכול לבוא, נסתלק הענן, נכנס ומדבר עמו (פתיחה לת"כ ח):

Moshe was unable to enter the Tent of Meeting. Yet, another verse states: “And when Moshe would come into the Tent of Meeting” There comes a third verse [later in our verse] and reconciles them: “for the cloud was upon it (on the Tent of meetings)” Say, therefore: as long as the cloud was upon it he could not come in; once the cloud left he would enter and speak with Him.

לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם. בכל מסע שהיו נוסעים, היה הענן שוכן במקום אשר יחנו שם. מקום חנייתם אף הוא קרוי מסע, וכן וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעיו (בראשית יג, ג), וכן אֵלֶּה מַסְעֵי (במדבר לג, א), לפי שממקום החנייה חזרו ונסעו, לכך נקראו כולן מסעות:

Before the eyes of the entire Beis Yisrael in all their travels. At every station that they stopped the cloud would rest at the place where they encamped. Their encampment is also called מַסָּע Similarly: “He went to his (לְמַסָּעָיו) resting places.” Similarly: “These were (מַסְעֵי) the stations.” Because from the place of encampment they again journeyed, therefore, they are called מַסָּעוֹת .