תצוה, ראשון

זך. בלי שמרים, כמו ששנינו במנחות (פו.), מגרגרו בראש הזית וכו':

Clear — without sediment, as we have learned in Tractate Menachos: “He lets it (i.e., the olive) ripen on top of the olive tree, etc.”

כתית. הזיתים היה כותש במכתשת ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהא בו שמרים, ואחר שהוציא טפה ראשונה, מכניסן לריחים וטוחנן, והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות, שנאמר כתית למאור, ולא כתית למנחות:

Crushed. He would crush the olives in a mortar and not grind them in a mill so that it would not contain sediment. After extracting the first droplet he would put them into a mill and grind them. This second oil is unfit for the menorah but may be used for menachos (meal-offerings) for it states: כָּתִית לַמָּאוֹר — “crushed for lighting,” but it need not be crushed for menachos.

להעלות נר תמיד. מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה (שבת כא.):

To keep the lamp burning constantly. He must kindle it until the flame ascends on its own.

תמיד. כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר עֹלַת תָּמִיד (במדבר כח, ו), ואינה אלא מיום ליום. וכן במנחת חביתין נאמר תמיד (ויקרא ו, יג), ואינה אלא מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב, אבל תמיד האמור בלחם הפנים, משבת לשבת הוא:

Constantly. Each and every night may be referred to as תָּמִיד as you would say “עוֹלַת תָּמִיד — the constant korbon olah” though it is done only from day to day. Similarly, regarding the “flat-pan mincha,” it also states תָּמִיד yet half was done in the morning and half in the evening. But the תָּמִיד that is said of the show-bread was from Shabbos to Shabbos [without interruption].

מערב עד בוקר. תן לה מדתה שתהא דולקת מערב ועד בוקר, ושיערו חכמים חצי לוג ללילי טבת הארוכין, וכן לכל הלילות, ואם יותר אין בכך כלום:

From evening to morning. [This means:] put into it the amount necessary for it to burn from evening to morning. The Sages estimated [that this amounted to] half a log for the long nights of Teives. The same [amount would be used] every night and if [oil] is left over, it does not matter.

ואתה הקרב אליך. לאחר שתגמור מלאכת המשכן:

And take unto you — after the work of the mishkon is completed.

לקדשו לכהנו לי. לקדשו להכניסו בכהונה על ידי הבגדים, שיהא כהן לי, ולשון כהונה שירות הוא, שנטריא"ה בלע"ז

To sanctify him to serve Me. לְקַדְּשׁוֹ means: to bring him into the service by means of the garments [לְכַהֲנוֹ לִי means:] so that he shall be a כֹּהֵן unto Me, the term כְּהוּנָה denoting “service,” serjentrie in Old French.

חושן. תכשיט כנגד הלב:

A breastplate. An ornament worn against the heart.

ואפוד. לא שמעתי (שהוא לבוש)ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו, ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו, רחבו כרוחב גב איש, כמין סינר שקורין פורצי"נט שחוגרות הַשָּׂרוֹת כשרוכבות על הסוסים, כך מעשהו מלמטה, שנאמר וְדָוִד חָגוּר אֵפֹוד בָּד (שמואל־ב ו, יד), למדנו שהאפוד חגורה היא. ואי אפשר לומר שאין בו אלא חגורה לבדה, שהרי נאמר וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאפֹד (ויקרא ח, ז) ואחר כך וַיַּחֲגֹּר אֹתֹו בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד (שם), ותרגם אונקלוס בְּהֶמְיַן אֵפוֹדָא, למדנו שהחשב הוא החגור, והאפוד שם תכשיט לבדו. ואי אפשר לומר שעל שם שתי הכתפות שבו הוא קרוי אפוד, שהרי נאמר שתי כתפות האפוד, למדנו שהאפוד שם לבד, והכתפות שם לבד, והחשב שם לבד. לכך אני אומר שעל שם הסינר של מטה קרוי אפוד, על שם שאופדו ומקשטו בו, כמו שנאמר ויאפד לו בו (שם), והחשב הוא חגור שלמעלה הימנו, והכתפות קבועות בו. ועוד אומר לי לבי, שיש ראיה שהוא מין לבוש, שתרגם יונתן ודוד חגור אפוד בד, כַּרְדוּט דְּבוּץ, ותרגם כמו כן מעילין, כַּרְדוּטִין, במעשה תמר אחות אבשלום, כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְּנֹות הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים (שמואל־ב יג, יח):

An eiphod. I have not heard, nor have I found in the Beraisa, any explanation of its form. But my heart tells me that it was something tied behind him, its width being the same as the width of the back of a man, like a sort of apron, called porceint in Old French, which the ladies of the nobility tie on when riding horses. It is thus made for the lower [part of the body]. [An indication that the eiphod was tied around is that] which is said: “Dovid was tied around with a linen eiphod” We learn from this that the eiphod is a kind of belt. It cannot be said that it consisted of a belt alone, for it says: “And he put the eiphod on it” and afterwards: “And he tied it on him with the חֵשֶׁב הָאֵפוֹד,” which Onkelos translates: “the belt of the eiphod.” We learn from this that the חֵשֶׁב is the belt and the eiphod is the name of an ornament itself. It [also] cannot be said that it is on account of its two shoulder straps that it is called eiphod for it says: “the two shoulder-straps of the eiphod.” [From this] we learn that the eiphod is a separate name and the כְּתֵפוֹת are a separate name and the חֵשֶׁב is a separate name. Therefore I say that it is on account of the apron on the lower [part of the body] that it is called eiphod (see page 433 for illustration) because it adorns him (אוֹפְדוֹ) and ornaments him as it is said: “and he adorned (וַיֶּאְפֹּד) him with it.” The חֵשֶׁב is a belt which is the upper part of it (i.e., the eiphod) and the shoulder-straps were fastened to it (the חֵשֶׁב). My heart also tells me that there is supporting evidence that it (the eiphod) is a kind of garment, for Yonasan translated [the words]: “And David tied on a linen eiphod” as “a כַּרְדּוּט made of linen” while he likewise translated מְעִילִים (robes) as כַּרְדּוּטִין in the narrative of Tamar, the sister of Avshalom [where it says]: “for thus were the virgin princesses dressed in מְעִילִים (robes).

ומעיל. הוא כמין חלוק, וכן הכתונת, אלא שהכתונת סמוך לבשרו, ומעיל קרוי חלוק העליון:

A robe. This was a type of shirt as was the כֻּתּוֹנֶת, but, [the difference being] that the כֻּתֹּנֶת was worn on the flesh while מְעִיל refers to the outer shirt.

תשבץ. עשויין משבצות לנוי, והמשבצות הם כמין גומות העשויות בתכשיטי זהב למושב קביעת אבנים טובות ומרגליות, כמו שנאמר באבני האפוד מֻסַּבֹּת מִשְׁבְּצֹות זָהָב, ובלע"ז קוראין אותו קשטונ"ש

Checkered. Made in the form of מִשְׁבְּצוֹת for beauty. The מִשְׁבְּצוֹת are a sort of indentations that are made in golden ornaments as settings for precious stones and pearls as it says of the stones of the eiphod: “they were surrounded by (מִשְׁבְּצוֹת) settings of gold.” In Old French they are called chastons.

מצנפת. כמין כיפת כובע שקורין קופי"א, שהרי במקום אחר קורא להם מגבעות, ומתרגמינן כּוֹבָעִין (עיין יומא כה.):

A turban. — a kind of a domed hat called coife in Old French, for elsewhere they are called מִגְבָּעוֹת which Onkelos translates for us as “hats.”

ואבנט. היא חגורה על הכתונת, והאפוד חגורה על המעיל, כמו שמצינו בסדר לבישתן, וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַחֲגֹּר אֹתֹו בָּאַבְנֵט וַיַּלְבֵּשׁ אֹתֹו אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד:

And a sash-belt. This is a belt worn on the inner-shirt, whereas the eiphod is worn over the outer-shirt, as we find at [the relating] of the order of their being put on: “He put the inner shirt on him and tied the sash-belt around him and dressed him with the outer-shirt and then he put the eiphod on him.”

בגדי קדש. מתרומה המקודשת לשמי יעשו אותם:

Sacred garments. From the terumah “that was sanctified for My Name must they be made.”

והם יקחו. אותם חכמי לב שיעשו הבגדים, יקבלו מן המתנדבים את הזהב ואת התכלת, לעשות מהן את הבגדים:

They shall take. Those “wise at heart” (v.3) who will make the garments shall receive from the donors the gold and the greenish-blue wool from which to make the garments.

ועשו את האפוד. אם באתי לפרש מעשה האפוד והחשן על סדר המקראות, הרי פירושן פרקים וישגה הקורא בצרופן, לכך אני כותב מעשיהם כמות שהוא, למען ירוץ הקורא בו, ואחר כך אפרש על סדר המקראות. האפוד עשוי כמין סינר של נשים רוכבות סוסים, וחוגר אותו מאחוריו כנגד לבו למטה מאציליו, רחבו כמדת רוחב גבו של אדם ויותר, ומגיע עד עקביו, והחשב מחובר בראשו על פני רחבו מעשה אורג, ומאריך לכאן ולכאן כדי להקיף ולחגור בו, והכתפות מחוברות בחשב, אחת לימין ואחת לשמאל, מאחורי הכהן לשני קצות רחבו של סינר, וכשזוקפן עומדות לו על שני כתפיו, והן כמין שתי רצועות עשויות ממין האפוד, ארוכות כדי שיעור לזקפן אצל צוארו מכאן ומכאן, ונקפלות לפניו למטה מכתפיו מעט, ואבני השהם קבועות בהם, אחת על כתף ימין ואחת על כתף שמאל, והמשבצות נתונות בראשיהם לפני כתפיו, ושתי עבותות הזהב תחובות בשתי טבעות שבחשן בשני קצות רחבו העליון, אחת לימין ואחת לשמאל, ושני ראשי השרשרות תקועים במשבצות לימין, וכן שני ראשי השרשרות השמאלית תקועין במשבצות שבכתף שמאל, נמצא החשן תלוי במשבצות האפוד על לבו מלפניו, ועוד שתי טבעות בשני קצות החשן בתחתיתו, וכנגדם שתי טבעות בשתי כתפות האפוד מלמטה, בראשו התחתון המחובר בחשב, טבעות החשן אל מול טבעות האפוד שוכבים זה על זה, ומרכסן בפתיל תכלת תחוב בטבעות האפוד והחשן, שיהא תחתית החשן דבוק לחשב האפוד, ולא יהא נד ונבדל, הולך וחוזר:

They shall make the eiphod. If I attempt to explain the making of the eiphod and the breastplate in the order of the verses their explanation will be fragmented and the reader will make mistakes in putting the various parts together. Therefore I will [first] write how they were made so that the reader will easily run through it, and afterwards I will explain [it] in detail in the order of the verses. The eiphod was made as a kind of apron for women who ride horses.A (See illustrations on page 204.) He girds himself from behind, level with his heart, beneath his elbows. Its width is the same measurement as the width of the back of a man and somewhat more, reaching to his heels. The חֵשֶׁב (belt)B was attached at its (the eiphod’s) top along the entire width by the work of a weaver. It is extended [horizontally] beyond the eiphod in both directions so as to surround and gird [him] with it. The shoulder-strapsC were attached to the belt — one on the right and one on the left behind the kohein at the two ends of the width of the apron. When they were upright they stood (i.e., lay) on his two shoulders. They were like two straps made of the same material as the eiphod, long enough to place them near his neck, on both sides. They folded over in front of him slightly below his shoulders. The shoham-stonesD were set in them, one on the right shoulder and one on the left shoulder. The settingsE were put in their ends in front of his shoulders. The two golden braided chainsF were inserted into the two rings of the breastplate at the two ends along the upper width,G one on the right and one on the left. The two ends of the chain on the right are attached to the setting on the right.H Similarly the two ends of the chain on the left are attached to the setting on the left shoulder-strap. Consequently the breastplate hung from the settings of the eiphod over his heart in front. There were two additional ringsI at the two ends of the breastplate at its bottom and opposite them, two ringsJ [attached] to the two shoulder-straps of the eiphod at the bottom, at its lower end [in the back] where it is attached to the belt. The rings of the breastplate were opposite the rings of the eiphod lying on each other. He then joins them (the rings) with a thread of greenish-blue wool that is inserted through the rings of the eiphod and the breastplate, so that the bottom of the breastplate should lie against the belt of the eiphod and not move about and separate [from it] [thereby] moving to and fro.

זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר. חמשה מינים הללו שזורין בכל חוט וחוט. היו מרדדין את הזהב כמין טסים דקין, וקוצצין פתילים מהם, וטווין אותן חוט של זהב עם שש חוטין של תכלת, וחוט של זהב עם שש חוטין של ארגמן, וכן בתולעת שני, וכן בשש, שכל המינין חוטן כפול ששה וחוט של זהב עם כל אחד ואחד, ואחר כך שוזר את כולם כאחד, נמצא חוטן כפול כ"ח, וכן מפורש במס' יומא (עב.), ולמד מן המקרא הזה וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות (את פתילי הזהב) בתוך התכלת ובתוך הארגמן וגו', למדנו שחוט של זהב שזור עם כל מין ומין:

Gold, greenish-blue wool, dark red wool. crimson wool, and fine twined linen. These five kinds were twined into every thread. They hammered out the gold into thin trays and cut threads from them (i.e., the trays) and then spun them — one gold thread with 6 threads of greenish-blue wool and one gold thread with 6 threads of dark red wool, and similarly with the crimson wool and similarly with the fine linen. For each kind was braided six-fold and there was a golden thread with each one. Then he would twine them all into one. Consequently the strands were twenty-eight fold. It is thus explained in Tractate Yoma and learned from the following verse: “They hammered out thin trays of gold and cut it into threads to work the golden threads into the greenish-blue wool and into the dark red wool, etc.” From this we derive that a gold thread was twined together with all the other kinds.

מעשה חושב. כבר פרשתי שהוא אריגת שתי קירות שאין צורת שני עבריהם דומות זו לזו:

The work of a craftsman. I have already explained earlier that this refers to weaving on two sides whereby the images on both sides are not similar to each other.

שתי כתפות וגו'. הסינר מלמטה, וחשב האפוד היא החגורה, וצמודה לו מלמעלה דוגמת סינר הנשים, ומגבו של כהן היו מחוברות בחשב שתי חתיכות כמין שתי רצועות רחבות, אחת כנגד כל כתף וכתף, וזוקפן על שתי כתפותיו עד שנקפלות לפניו כנגד החזה, ועל ידי חבורן לטבעות החשן נאחזין מלפניו כנגד לבו שאין נופלת, כמו שמפורש בענין, והיו זקופות והולכות כנגד כתפיו, ושתי אבני שהם קבועות בהן, אחת בכל אחת:

Two shoulder-straps etc. The apron was underneath [them]. The חֵשֶׁב of the eiphod is the belt, and it was attached to it at the top in the likeness of the apron of the women. On the back of the kohein there were attached to the belt two straps similar to two wide straps, one opposite each shoulder which he lifted onto both of his shoulders until they folded over in his front. By attaching them to the rings of the breast plate they were held in front of him over his heart so that they would not fall, as is explained where Scripture discusses them. They continued vertically over his shoulders where two shoham-stones were set one in each.

אל שני קצותיו. אל רחבו של אפוד, שלא היה רחבו אלא כנגד גבו של כהן, וגבהו עד כנגד האצילים שקורין קודי"ש, שנאמר לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע (יחזקאל מד, יח), אין חוגרין במקום זיעה, לא למעלה מאציליהם ולא למטה ממתניהם, אלא כנגד אציליהם:

At its two corners — on the width of the eiphod for its width was equal only to his back. Its height [reached] till the elbows, called codes in Old French, for it states: לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע [which means:] “They shall not be tied around in a place where one perspires,” i.e., not above their elbows and not below their loins, but opposite their elbows.

וחבר. האפוד עם אותן שתי כתפות האפוד יחבר אותם במחט למטה בחשב, ולא יארגם עמו, אלא אורגם לבד ואחר כך מחברם:

They shall be attached — the eiphod with those two shoulder-straps of the eiphod. He shall attach [sew] their bottoms to the belt with a needle, and not by weaving them together but, rather, they are woven separately and joined together afterwards.

וחשב אפדתו. וחגור שעל ידו, הוא מאפדו ומתקנהו לכהן ומקשטו:

The eiphod’s belt. [I.e.,] the belt by means of which it (the eiphod) enwraps him, and makes it fit the kohein properly and adorns him.

אשר עליו. למעלה בשפת הסינר היא החגורה:

Which is on it — on top at the edge of the apron. This refers to the belt.

כמעשהו. כאריגת הסינר מעשה חושב ומחמשת מינין, כך אריגת החשב מעשה חושב ומחמשת המינים:

Shall be made in the same manner — like the weaving of the apron, the work of a craftsman and of five kinds [of material] — so too the weaving of the belt [was] the work of a craftsman and of the five kinds [of material].

ממנו יהיה. עמו יהיה ארוג, ולא יארגנו לבד ויחברנו:

It shall be woven with it. [I.e.] it shall be woven together with it and not woven separately and then attached.

כתולדותם. כסדר שנולדו, ראובן שמעון לוי יהודה דן ונפתלי, על האחת, ועל השניה, גד אשר יששכר זבולן יוסף, ובנימין מלא, שכן הוא כתוב במקום תולדותו, כ"ה אותיות בכל אחת ואחת:

In the order of their birth. [Meaning:] in the order that they were born: Reuvein, Shimon, Levi, Yehudah, Dan, Naftali on the one; and on the other one: Gad, Asher, Yissachar, Zevulun, Yoseif, Binyamin — [בִּנְיָמִין written] “full,” for that is the way it is written in the place where his birth is recorded [making it a total of] 25 letters in each one.

מעשה חרש אבן. מעשה אומן של אבנים. חרש זה, דבוק הוא לתיבה שלאחריו, ולפיכך הוא נקוד פתח בסופו, וכן חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו (ישעיה מד, יג), חרש של עצים. וכן חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד (שם יב), כל אלה דבוקים ופתוחים:

The work of a skilled stone engraver. [Meaning:] the work of one skilled with stones. The word חָרַשׁ here is in the construct with the word that follows it and is therefore vocalized with a patach at its end (i.e., the letter ר). Similarly “(חָרַשׁ עֵצִים) the woodworker stretched a line” meaning “the worker of wood.” Similarly “(חָרַשׁ בַּרְזֶל) the iron worker makes an axe.” These are [examples] of words in the construct and vocalized with a patach.

פתוחי חותם. כתרגומו כְּתַב מְפָרָשׁ כִּגְלֹף דְּעִזְקָא, חרוצות האותיות בתוכן, כמו שחורצין חותמי טבעות שהם לחתום אגרות, כתב ניכר ומפורש:

Like the engraving of a signet. As Onkelos translates it: “Explicit writing like the engraving of a signet.” The letters were engraved into them as signet-rings are engraved since they are used to seal letters with writing which is obvious and explicit.

על שמות. כמו בשמות:

With the names. [עַל שְׁמֹ֖ת is the] same here as בִּשְׁמוֹת .

מסבות משבצות. מוקפות האבנים במשבצות זהב, שעושה מושב האבן בזהב כמין גומא למדת האבן, ומשקעה במשבצות, נמצאת המשבצת סובבת את האבן סביב, ומחבר המשבצות בכתפות האפוד:

In gold settings. The stones were surrounded by gold settings. They should make as a setting of gold for each stone a sort of cavity the size of the stone, and then sink [place] it into the setting. Consequently the setting surrounds the stone. He then joined the settings to the shoulder-straps of the eiphod.

לזכרון. שיהא רואה הקב"ה את השבטים כתובים לפניו, ויזכור צדקתם:

As remembrance. So that God will see the tribes’ [names] written before Him and remember their righteousness.