שולחן ערוך, אורח חיים תער״ה

הַדְלָקָה עוֹשָׂה מִצְוָה, וְלֹא הַנָּחָה, שֶׁאִם הָיְתָה מֻנַּחַת בִּמְקוֹמָהּ שֶׁלֹּא לְשֵׁם מִצְוַת חֲנֻכָּה, מַדְלִיקָהּ שָׁם וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַהֲסִירָהּ וּלְהַנִּיחָהּ לְשֵׁם מִצְוַת חֲנֻכָּה. לְפִיכָךְ עֲשָׁשִׁית שֶׁהָיְתָה דּוֹלֶקֶת כָּל הַיּוֹם, שֶׁהִדְלִיקָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְמִצְוַת חֲנֻכָּה, לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְכַבָּהּ וּמַדְלִיקָהּ לְשֵׁם מִצְוָה; וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ שֶׁיַּדְלִיקֶנָּה בִּמְקוֹם הַנָּחָתָהּ, שֶׁאִם הִדְלִיקָהּ בִּפְנִים וְהוֹצִיאָהּ לַחוּץ, לֹא יָצָא, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר: לְצָרְכּוֹ הוּא מַדְלִיקָהּ; וְכֵן אִם מַדְלִיקָהּ וְאוֹחֲזָהּ בְּיָדוֹ, בִּמְקוֹמָהּ, לֹא יָצָא, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר: לְצָרְכּוֹ הוּא אוֹחֲזָהּ.

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּכֵיוָן דְּהַדְלָקָה עוֹשָׂה מִצְוָה צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן שֶׁמֶן בַּנֵּר, כְּדֵי שִׁעוּר, קֹדֶם הַדְלָקָה, אֲבָל אִם בֵּרַךְ וְהִדְלִיק וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיף שֶׁמֶן עַד כְּדֵי שִׁעוּר, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.

אִשָּׁה מַדְלֶקֶת נֵר חֲנֻכָּה, שֶׁאַף הִיא חַיֶּבֶת בָּהּ; אֲבָל אִם הִדְלִיקָהּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, לֹא עָשָׂה כְּלוּם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחָהּ גָּדוֹל; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר בְּקָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, מֻתָּר. הַגָּה: וּלְדִידָן דְּכָל אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת מַדְלִיק בִּפְנֵי עַצְמוֹ, קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ צָרִיךְ לְהַדְלִיק גַּם כֵּן.