Shemot 31:18-32:6 שמות ל״א:י״ח-ל״ב:ו׳

ויתן אל משה וגו'. אין מוקדם ומאוחר בתורה, מעשה העגל קודם לצווי מלאכת המשכן ימים רבים היה, שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן. (צ"ע טובא, דילמא הכל כסדר, וצווי הקב"ה למשה היה בארבעים ימים הראשונים, טרם עשותם העגל, וקודם רדתו מההר עשו העגל, ומשה לא הגיד לישראל צווי המשכן עד למחרת יום הכפורים, שהיו ישראל מרוצים להקב"ה, וכן הוא בהדיא בזוהר ויקהל, אשר על כן בצווי הקב"ה כתיב מאת כל איש, דהיינו גם ערב רב, כמו שדרשו רבותינו ז"ל, איש איש, מלמד וכו', ומשה בציווי אמר לישראל, קחו מאתכם דייקא, ולא מערב רב, לפי שהם גרמו בנזקין וק"ל):

And He gave to Moshe, etc. There is no “earlier” or “later” in the Torah. [Here, too], the event of the Calf preceded the command regarding the work of the mishkon by many days. For on the seventeenth of Tammuz the tablets were broken and on Yom Kippur God was reconciled to the Israelites. On the following day they began contributing towards the mishkon which was erected on the first of Nissan.

ככלתו. ככלתו, כתיב חסר, שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן, שלא היה יכול ללמוד כולה בזמן מועט כזה. דבר אחר, מה כלה מתקשטת בכ"ד קשוטין, הן האמורים בספר ישעיה (ג, ח—כד), אף תלמיד חכם צריך להיות בקי בכ"ד ספרים:

When He finished. It is written כְּכַלָּתוֹ (with no ו' after the ל') [suggesting] that the Torah was given to him as a gift, as a bride [is given] to a groom because [otherwise] he could not have learned it all in such a short time. An alternate explanation [of כְּכַלָתוֹ]: just as a bride adorns herself with 24 adornments — those enumerated in the book of Yeshaiyahu — so, too, must a Torah scholar be knowledgeable in the twenty-four books.

לדבר אתו. החקים והמשפטים שבואלה המשפטים:

Speaking with him. The statutes and laws in (parshas) Mishpatim.

לדבר אתו. מלמד שהיה משה שומע מפי הגבורה, וחוזרין ושונין את ההלכה שניהם יחד:

Speaking with him. This teaches that Moshe would hear from God then they both reviewed and studied the halachah together.

לחת. לחת כתיב, שהיו שתיהן שוות:

Tablets. It is written לֻחַת (without a ו' after the ח') to indicate that they were both of equal [dimensions].

כי בשש משה. כתרגומו לשון איחור, וכן בּ שֵׁשׁ רִכְבֹּו (שופטים ה, כח), וַיָּחִילוּ עַד בֹּושׁ (שם ג, כה), כי כשעלה משה להר אמר להם, לסוף ארבעים יום אני בא בתוך ו' שעות, כסבורים הם שאותו יום שעלה מן המנין הוא, והוא אמר להם שלימים, ארבעים יום ולילו עמו, ויום עלייתו אין לילו עמו, שהרי בז' בסיון עלה, נמצא יום ארבעים בשבעה עשר בתמוז, בי"ו בא השטן וערבב את העולם, והראה דמות חשך ואפלה וערבוביא, לומר ודאי מת משה לכך בא ערבוביא לעולם, אמר להם מת משה שכבר באו שש שעות ולא בא וכו', כדאיתא במסכת שבת (פט.), ואי אפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן, בין קודם חצות בין לאחר חצות, שהרי לא ירד משה עד יום המחרת, שנאמר וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹות:

That Moshe was late. As Onkelos translates it — a term for lateness. Similarly: “[Why] is the rider (בּשֵׁשׁ) late?” [or:] “They waited until (בּוֹשׁ) it was late.” For when Moshe ascended the mountain he had told them: “At the end of forty days I will return within [the first] six hours.” They thought that the day that he ascended is included [in the forty days] but, actually, he had told them “full [days]” [i.e.] forty days, each day with its preceding night. But the day that he ascended, its night was not part of it for he ascended on the seventh of Sivan. Consequently the actual 40th day was the seventeenth of Tammuz. On the sixteenth (of Tammuz) the Satan came and caused disorder in the world by creating the appearance of darkness, deep gloom and confusion [so as to lead people] to say: “Moshe has certainly died and therefore the world has been thrown into disorder.” He said to them: “Moshe has died, for six hours have already come and he still has not come, etc.” as is related in Tractate Shabbos. It is impossible to say that their mistake was due only to a cloudy day whether it was before or after noon, for Moshe did not descend until the following day, as it is said: “They arose early the next morning and offered burnt-offerings.”

אשר ילכו לפנינו. אלהות הרבה איוו להם:

That will lead us. They yearned to have many gods.

כי זה משה האיש. כמין דמות משה הראה להם השטן, שנושאים אותו באויר רקיע השמים:

For this Moshe, the man. The Satan showed them a likeness of Moshe being carried in the air high in the sky.

אשר העלנו מארץ מצרים. והיה מורה לנו דרך אשר נעלה בה, עתה צריכין אנו לאלהות אשר ילכו לפנינו:

Who brought us up from the land of Egypt — and taught us the way to go; now we need gods who will go before us.

באזני נשיכם. אמר אהרן בלבו, הנשים והילדים חסים בתכשיטיהן, שמא יתעכב הדבר, ובתוך כך יבא משה, והם לא המתינו ופרקו מעל עצמן:

On the ears of your wives. Aharon thought to himself: the women and children fancy their jewelry, perhaps, [as a result], the thing will be delayed and in the meantime Moshe will arrive. But they did not wait [for the women and children] and took off [their own jewelry] from themselves.

פרקו. לשון צווי, מגזרת פרק ליחיד, כמו ברכו מגזרת ברך:

Remove. פָּרְקוּ is a plural imperative (a command) derived from פָּרֵק in the singular as in בָּרְכוּ derived from בָּרֵךְ .

ויתפרקו. לשון פריקת משא, כשנטלום מאזניהם נמצאו הם מפורקים מנזמיהם, דישקריי"ר בלע"ז (ענטלאזטעט):

They removed. [וַיִתְפָּרְקוּ] has the meaning of unloading a burden, for when they removed them from their ears they became “unloaded” of their rings, descharjier in Old French.

את נזמי. כמו מנזמי, כמו כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר (שמות ט, כט), מן העיר:

אֶת נִזְמֵי . As if it were: מִנִּזְמֵי — “of the rings,” as in: “As soon as I go out (אֶת הָעִיר)” [meaning:] (from) of the city.

ויצר אותו בחרט. יש לתרגמו בשני פנים, האחד ויצר לשון קשירה, בחרט לשון סודר, כמו וְהַמִּטְפָּחֹות וְהָחֲרִיטִים (ישעיה ג, כב), וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִיטִים (מלכים־ב ה, כג). והב' ויצר לשון צורה, בחרט כלי אומנות הצורפין שחורצין וחורטין בו צורות בזהב, כעט סופר החורט אותיות בלוחות ופנקסין, כמו וּכְתֹב עָלָיו בְּחֶרֶט אֱנֹושׁ (ישעיה ח, א), וזהו שתרגם אונקלוס וְצַר יָתֵיהּ בְּזִיפָא, לשון זיוף הוא, כלי אומנות שחורצין בו בזהב אותיות ושקדים שקורין בלע"ז ניי"ל (גראבשטיכל), ומזייפין על ידו חותמות:

And formed it with an engraving tool. This can be translated two ways: The first: וַיָּצַר as a term for tying and בַּחֶרֶט as a term for a cloth, as in: “the shawls (וְהַחֲרִיטִים) and the cloths,” [or:] “He tied two kikar of silver in two (חֲרִיטִים) cloths.” The second: וַיָּצַר as a term for forming images; בַּחֶרֶט, a tool used by goldsmiths with which they scrape and engrave images into gold, like the stylus of a scribe who engraves letters onto tablets and ledgers, as in: “And write on it with a man’s (בַּחֶרֶט) stylus.” This was Onkelos’ intent when he translated it: “He engraved it with a זִיפָא, from the word זִיּוּף — “forgery.” It is a tool for engraving letters and designs in gold, referred to in Old French as neel, and through it seals can be forged.

עגל מסכה. כיון שהשליכו לָאוּר בַּכּוּר, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים, ויש אומרים מיכה היה שם, שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים (סנהדרין קא:), והיה בידו שם וטס, שכתב בו משה עלה שור עלה שור להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הַכּוּר, ויצא העגל:

A molten calf. As soon as he threw it into the fire, in a melting pot, the magicians of the riffraff came — those who went up with them from Egypt — and made it (the Calf) by means of magic. Some say that Michah was there for he had come out of the foundations of a building into which he had been crushed in Egypt. He had in his hand an amulet and a plate onto which Moshe had written: “Arise ox! Arise ox!,” with which to bring up Yoseif’s bier from the Nile, and he (Michah) threw it into the melting pot and out came the Calf.

מסכה. לשון מתכת. דבר אחר, קכ"ה קנטרין זהב היו בו, כגימטריא של מסכה:

Molten. [מַסֵּכָה is] a word that relates to metal. An alternate explanation [of מַסֵּכָה]: There were 125 kikars of gold in it (the Calf), equal to the gematria (the numerical value) of מַסֵּכָה .

אלה אלהיך. ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו:

These are your Gods. It does not say: These are our gods. From this [we derive] that the riffraff that came up from Egypt were the ones that gathered against Aharon and were the ones that made it (the Calf), and afterwards misled the Israelites to follow it.

וירא אהרן. שהיה בו רוח חיים, שנאמר בְּתַבְנִית שֹׁור אֹכֵל עֵשֶׂב (תהלים קו, כ), וראה שהצליח מעשה שטן, ולא היה לו פה לדחותם לגמרי:

Aharon saw — that it was alive as it is said [of the Golden Calf]: “in the form of an ox eating grass,” and he thereby saw that the Satan’s act succeeded and therefore had no excuse to put them off completely.

ויבן מזבח. לדחותם:

He built an altar — so as to stall them.

ויאמר חג לה' מחר. ולא היום, שמא יבא משה קודם שיעבדוהו, זהו פשוטו. ומדרשו בויקרא רבה (י, ג), דברים הרבה ראה אהרן, ראה חור בן אחותו שהיה מוכיחם והרגוהו, וזהו ויבן (לשון בינה)מזבח לפניו, ויבן מזבוח לפניו, ועוד ראה ואמר מוטב שיתלה בי הסרחון ולא בהם, ועוד ראה ואמר, אם הם בונים את המזבח, זה מביא צרור וזה מביא אבן ונמצאת מלאכתן עשויה בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו ומתעצל במלאכתי, בין כך ובין כך משה בא:

And he said, tomorrow will be a festival to Adonoy. But [he did not say] “today,” in case Moshe would return before they worship it. That is its plain meaning. But its midrashic explanation is in Vayikra Rabbah: [וַיַּרְא אַהֲרֹן] Aharon saw many things: he saw that when his nephew, Chur, reprimanded them, they killed him [and accordingly] וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו [should be understood as:] וַיָּבֶן מִזָּבוּחַ לְפָנָיו — “He understood from the one slaughtered before him.” He also saw [the situation] and he said: Better the blame be put on me and not on them. He saw yet another thing and he said: “If they build the altar, themselves, one will bring a chip of wood and another will bring a stone, resulting in their work being completed all at once. But through my building it and procrastinating in my work, in the meantime Moshe will come.”

חג לה'. בלבו היה לשמים, בטוח היה שיבא משה ויעבדו את המקום:

A festival to Adonoy. In his heart it was to God. He was confident that Moshe would arrive and that they would worship God.

וישכימו. השטן זרזם כדי שיחטאו:

They arose early. The Satan hurried them for the purpose of sinning.

לצחק. יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר לְצַחֶק בִּי (בראשית לט, יז), ושפיכות דמים, כמו שנאמר יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ (שמואל־ב ב, יד), אף כאן נהרג חור:

To amuse themselves. There is the implication [in לְצַחֵק] of sexual immorality, as it is said: “to mock me” (Potiphar’s wife’s accusation against Yosef) and of bloodshed, as it is said: “Let the lads arise and ‘play’ before us.” Here, too, [לְצַחֵק alludes to] Chur’s being killed.