שמות ז׳:כ״ו-ח׳:י״א

ואם מאן אתה. ואם סרבן אתה. מאן כמו ממאן, מסרב, אלא כינה האדם על שם המפעל, כמו שָׁלֵו (איוב טז, יב) וְשֹׁקֵט (ירמיה מח, יא), סַר וְזָעֵף (מלכים ־א כ, מג):

If you refuse. [וְאִם מָאֵן אַתָּה means:] If you are a refuser מָאֵן meaning the same as מְמָאֵן “one who refuses”) or מְסָרֵב — “one who refuses.” [The difference being] only that it is describing a person based on an ongoing action, similar to שָׁלֵו — “a person at ease,” [or] שָׁקֵט — “a person serene” [or] סַר וְזָעֵף — “a person with anger.”

נגף את כל גבולך. מכה, וכן כל לשון מגפה אינו לשון מיתה אלא לשון מכה, וכן וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה (שמות כא, כב) אינו לשון מיתה, וכן וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רגליכם (ירמי' יג, טז), פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ (תהלים צא, יב), וּלְאֶבֶן נֶגֶף (ישעי' ח, יד):

I will plague all of your borders. [נֹגֵף means] striking a blow. Similarly, every form of the word מַגֵּפָה does not [necessarily] refer to killing, but, rather, refers to striking. Similarly, “They will strike (וְנָגְפוּ) a pregnant woman” does not refer to killing. Similarly, “Before your feet (יִתְנַגְּפוּ) strike against something,” [or] “Lest your feet (תִּגּוֹף) strike a stone,” [or] “And as a stumbling stone.”

ועלו. מן היאור:

They will emerge — from the river.

בביתך. ואחר כך בבתי עבדיך, הוא התחיל בעצה תחלה, ויאמר אל עמו, וממנו התחילה הפורענות (סוטה יא. — שמו"ר י, ד):

Into your house — and afterwards in your servants’ houses. [Since] he initiated the plan at the beginning: “He said to his nation” (1, 9), therefore the punishment began with him.

ובכה ובעמך. בתוך מעיהם נכנסים ומקרקרין:

Upon you and upon your people. They would enter their intestines and croak.

ותעל הצפרדע. צפרדע אחת היתה, והיו מַכִּין אותה והיא מתזת נחילים נחילים, זהו מדרשו (שמו"ר י, ה). ופשוטו יש לומר, שרוץ הצפרדעים קורא לשון יחידות, וכן ותהי הכנם, הרחישה גדוליר"א בלע"ז, ואף ותעל הצפרדע גרינולי"רא בלע"ז

And the frog emerged. There was [only] one frog and [when] they struck at it it would split apart into various teeming swarms. That is its midrashic explanation. But as to its plain meaning, it may be said [that] the swarming of the frogs is referred to in the singular. Similarly וַתְּהִי הַכִּנָּם — [lit.] “There was lice” [referring to] the swarming. Pedoliere, in Old French — swarming lice, so, too וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ [is translated as] grenoilliere in Old French — a swarm of frogs.

התפאר עלי. כמו הֲיִתְפָּאֵר הַגַרְזֶן עַל הַחֹצֵב בֹּו (ישעי' י, טו), משתבח לומר אני גדול ממך ונטי"ר בלע"ז, וכן התפאר עלי, השתבח להתחכם ולשאול דבר גדול ולומר שלא אוכל לעשותו:

Glorify yourself at my expense. As in: (הֲיִתְפָּאֵר) “Should the axe boast to the one who chops with it?” [הֲיִתְפָּאֵר meaning:] boasting by saying, “I am greater than you.” Wanter in Old French — to boast. This, too, is the meaning of הִתְפָּאֵר עָלַי: “You boast of your cleverness by asking [me to perform] something difficult and then saying that I will be unable to do it.”

למתי אעתיר לך. את אשר אעתיר לך היום על הכרתת הצפרדעים, למתי תרצה שיכרתו, ותראה אם אשלים דברי למועד שתקבע לי. אלו נאמר מתי אעתיר, היה משמע מתי אתפלל, עכשיו שנאמר למתי, משמע אני היום אתפלל עליך שיכרתו הצפרדעים לזמן שתקבע עלי, אמור לאיזה יום תרצה שיכרתו. אעתיר העתירו והעתרתי, ולא נאמר אעתר עתרו ועתרתי, מפני שכל לשון עתר הרבות פלל הוא, וכאשר יאמר הרבו ארבה והרביתי לשון הפעיל, כך יאמר, אעתיר העתירו והעתרתי דברים, ואב לכולם וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם (יחזקאל לה, יג), הרביתם:

[Exactly for] when shall I pray for you. I will pray for you today for the destruction of the frogs — by when do you wish them destroyed so that you may see whether I will fulfill my promise at the appointed time you will set for me.” Had it said: מָתַי אַעְתִּיר [without the ל' prefix], it would have meant: “When shall I pray?” But, now that it says לְמָתַי [with the ל' prefix], it means: “I shall pray for you today that the frogs be destroyed by whatever time you may set for me. Just say by which day you want them destroyed.” The words אַעְתִּיר (this verse), הַעְתִּירוּ (v. 4) and וְהַעְתַּרְתִּי (v. 25) [are in the הִפְעִיל form] and not: אֶעְתַּר, עִתְרוּ, וְעָתַרְתִּי [in the קַל form], because wherever a form of עָתֹר appears it denotes a great deal of praying. And just as it says: אַרְבֶּה, הַרְבּוּ, וְהִרְבֵּיתִי terms denoting to cause to do, so, too, does it say אַעְתִּיר, הַעְתִּירוּ, וְהַעְתַּרְתִּי [referring to an increase of] words. The main proof of all this is [the verse:] “וְהַעְתַּרְתֶּם your words about me,” [וְהַעְתַּרְתֶּם meaning] you have increased.

ויאמר למחר. התפלל היום שיכרתו למחר:

He [Pharaoh] said by tomorrow. [I.e.] “Pray today that they be destroyed by tomorrow.”

ויצא. ויצעק. מיד, שיכרתו למחר:

They left — [and Moshe] cried out. [He cried out] immediately that they be destroyed by tomorrow.

חמרם חמרם. צְבוּרִים צְבוּרִים, כתרגומו דְּגוֹרִין, גַּלִּין:

Many heaps. [חֳמָרִים חֳמָרִים means] heaps [or mounds], as Onkelos translates it דְגוֹרִין which means heaps.

והכבד את לבו. לשון פעול הוא, כמו הָלֹוךְ וְנָסֹועַ (בראשית יב, ט), וכן וְהַכֹּות אֶת מֹואָב (מלכים־ב ג, כד), וְשָׁאֹול לֹו בֵּאלֹהִים (שמואל־א כב, יג), הַכֵּה וּפָצֹעַ (מלכים־א כ, לז):

He hardened his heart. [The word הַכְבֵּד] is in the infinitive form the same as הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ “going and travelling,” and similarly “וְהַכּוֹת (striking) the Moabites,” [or:] “וְשָׁאוֹל (and asking) Hashem for him” [or:] “הַכֵּה וּפָצֹעַ striking and wounding.”

כאשר דבר ה'. והיכן דבר, ולא ישמע אליכם פרעה:

Just as Adonoy had spoken. And where had He said this? When He said, “Pharaoh will not listen to you.”