וארא, רביעי

מופת. אות, להודיע שיש צורך (צרוך) במי ששולח אתכם:

A marvel. A sign to make it known that there is power in the One Who sends you.

לתנין. נחש:

A serpent. [לְתַנִּין means] a serpent.

בלהטיהם בְּלַחֲשֵׁיהוֹן, ואין לו דמיון במקרא, ויש לדמות לו לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת (בראשית ג, כד), דומה שהיא מתהפכת על ידי לחש:

With their magic art. [Onkelos translates it as] בְּלַחֲשֵׁיהוֹן — “with their magic.” There is no comparable word [to בְּלַהֲטֵיהֶם] in Scripture. However, one may compare to it: “the לַהַט of the rotating sword,” for it appears to rotate [as if] by magic.

ויבלע מטה אהרן. מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כלן (שבת צז):

Aharon’s rod swallowed. After it became a rod again, did it swallow all the rest.

כבד. תרגומו יַקִּיר, ולא אתיקר, מפני שהוא שם דבר, כמו כִּי כָּבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר (שמות יח, יח):

Is heavy. The correct version of Onkelos is יַקִּיר — is hard and not אִתְיַקַּר — hardened, because it is an adjective as in: “the thing is too hard for you.”

הנה יצא המימה. לנקביו, שהיה עושה עצמו אלוה, ואומר שאינו צריך לנקביו, ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו (שמו"ר ט, ז):

When he goes out to the water — to relieve himself, for he made claims to be a god and said that he did not need to relieve himself. He would arise early and go out to the Nile and there relieve himself.

עד כה. עד הנה. ומדרשו, עד שתשמע ממני מכת בכורות, שאפתח בה בכה כֹּה אָמַר ה' כֲַּחצֹת הַלַּיְלָה:

Thus Far. [The plain meaning of עַד כֹּה is:] thus far. But its midrashic explanation is: “until you will hear [the word כֹּה] from Me at the killing of the first-born, which I will begin with the word כֹה: [viz.] “כֹּה — Thus did Hashem say at midnight.”

ונהפכו לדם. לפי שאין גשמים יורדים במצרים, ונילוס עולה ומשקה את הארץ, ומצרים עובדים לנילוס, לפיכך הלקה את יראתם ואחר כך הלקה אותם:

It will turn into blood. Since rain does not fall in Egypt and the Nile rises and irrigates the land, and the Egyptians worship the Nile, He therefore struck their god [first] and afterwards struck them.

ונלאו מצרים. לבקש רפואה למי היאור שיהיו ראויין לשתות:

The Egyptians will weary themselves — [attempting] to find a cure so that the waters of their river should be fit to drink.

אמר אל אהרן. לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן:

Say to Aharon. Since the river protected Moshe when he was thrown into it, therefore it was not struck by him, neither at the plague of blood nor at the plague of frogs, but was struck by Aharon.

נהרותם. הם נהרות המושכים כעין נהרות שלנו:

The rivers. [נְהָרוֹת] are the flowing rivers, just like our rivers.

יאוריהם. הם בריכות נגרים העשויות בידי אדם משפת הנהר לשדות, ונילוס מימיו מתברכים ועולה דרך היאורים ומשקה השדות:

Their canals. [יְאוֹרִים] are man-made irrigation canals that extend from the river’s edge to the fields. The waters of the Nile rise [periodically] and travel by way of the canals to irrigate the fields.

אגמיהם. קבוצת מים שאינן נובעין ואין מושכין, אלא עומדין במקום אחד, וקורין לו אשטנ"ק:

Their lakes. [אֲגַם is] a gathering of waters that do not spring up or flow but are stationary in one place, and called [in Old French] estanc.

בכל ארץ מצרים. אף במרחצאות ובאמבטאות שבבתים:

Throughout all the land of Egypt. Also in their bathhouses and the baths in their homes.

ובעצים ובאבנים. מים שבכלי עץ ובכלי אבן:

In the wood and stones. [Meaning] the water in the wooden vessels and the stone vessels.

בלטיהם. לחש שאומרין אותו בלט ובחשאי. ורבותינו אמרו, בלטיהם מעשה שדים, בלהטיהם מעשה כשפים (סנהדרין סז:):

With their magic art. [בְּלָטֵיהֶם refers to a] magical incantation which is said (בַּלָט) secretly and in a (לַחַשׁ) whisper. Our Sages say: בְּלָטֵיהֶם refers to works of demons, whereas בְּלַהֲטֵיהֶם (v. 11) refers to witchcraft.

ויחזק לב פרעה. לומר על ידי מכשפות אתם עושים כן, תבן אתם מכניסין לָעֲפָרִיִּים (מנחות פה.) עיר שכולה תבן, אף אתם מביאין מכשפות למצרים שכולה כשפים:

Pharaoh’s heart remained hardened — by claiming, “You are doing this through witchcraft, you are importing straw to Efarayim — a city that is full of straw, you, too, are bringing witchcraft to Egypt which is full of witchcraft.”

גם לזאת. למופת המטה שנהפך לתנין ולא לזה של דם:

Even to this. [I.e., neither] to the wonder of the rod that turned into a serpent, neither to this [wonder] of the blood.

וימלא. מנין שבעת ימים שלא שב היאור לקדמותו, שהיתה המכה משמשת רביע חדש, ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם (שמו"ר ט, יב):

[Seven] full [days passed]. [וַיִמָּלֵא refers to] the number of seven days that the river did not revert to its original condition. For each plague functioned for a quarter of a month, and for three quarters [of a month] he would caution and warn them.

ואם מאן אתה. ואם סרבן אתה. מאן כמו ממאן, מסרב, אלא כינה האדם על שם המפעל, כמו שָׁלֵו (איוב טז, יב) וְשֹׁקֵט (ירמיה מח, יא), סַר וְזָעֵף (מלכים ־א כ, מג):

If you refuse. [וְאִם מָאֵן אַתָּה means:] If you are a refuser מָאֵן meaning the same as מְמָאֵן “one who refuses”) or מְסָרֵב — “one who refuses.” [The difference being] only that it is describing a person based on an ongoing action, similar to שָׁלֵו — “a person at ease,” [or] שָׁקֵט — “a person serene” [or] סַר וְזָעֵף — “a person with anger.”

נגף את כל גבולך. מכה, וכן כל לשון מגפה אינו לשון מיתה אלא לשון מכה, וכן וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה (שמות כא, כב) אינו לשון מיתה, וכן וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רגליכם (ירמי' יג, טז), פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ (תהלים צא, יב), וּלְאֶבֶן נֶגֶף (ישעי' ח, יד):

I will plague all of your borders. [נֹגֵף means] striking a blow. Similarly, every form of the word מַגֵּפָה does not [necessarily] refer to killing, but, rather, refers to striking. Similarly, “They will strike (וְנָגְפוּ) a pregnant woman” does not refer to killing. Similarly, “Before your feet (יִתְנַגְּפוּ) strike against something,” [or] “Lest your feet (תִּגּוֹף) strike a stone,” [or] “And as a stumbling stone.”

ועלו. מן היאור:

They will emerge — from the river.

בביתך. ואחר כך בבתי עבדיך, הוא התחיל בעצה תחלה, ויאמר אל עמו, וממנו התחילה הפורענות (סוטה יא. — שמו"ר י, ד):

Into your house — and afterwards in your servants’ houses. [Since] he initiated the plan at the beginning: “He said to his nation” (1, 9), therefore the punishment began with him.

ובכה ובעמך. בתוך מעיהם נכנסים ומקרקרין:

Upon you and upon your people. They would enter their intestines and croak.

ותעל הצפרדע. צפרדע אחת היתה, והיו מַכִּין אותה והיא מתזת נחילים נחילים, זהו מדרשו (שמו"ר י, ה). ופשוטו יש לומר, שרוץ הצפרדעים קורא לשון יחידות, וכן ותהי הכנם, הרחישה גדוליר"א בלע"ז, ואף ותעל הצפרדע גרינולי"רא בלע"ז

And the frog emerged. There was [only] one frog and [when] they struck at it it would split apart into various teeming swarms. That is its midrashic explanation. But as to its plain meaning, it may be said [that] the swarming of the frogs is referred to in the singular. Similarly וַתְּהִי הַכִּנָּם — [lit.] “There was lice” [referring to] the swarming. Pedoliere, in Old French — swarming lice, so, too וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ [is translated as] grenoilliere in Old French — a swarm of frogs.

התפאר עלי. כמו הֲיִתְפָּאֵר הַגַרְזֶן עַל הַחֹצֵב בֹּו (ישעי' י, טו), משתבח לומר אני גדול ממך ונטי"ר בלע"ז, וכן התפאר עלי, השתבח להתחכם ולשאול דבר גדול ולומר שלא אוכל לעשותו:

Glorify yourself at my expense. As in: (הֲיִתְפָּאֵר) “Should the axe boast to the one who chops with it?” [הֲיִתְפָּאֵר meaning:] boasting by saying, “I am greater than you.” Wanter in Old French — to boast. This, too, is the meaning of הִתְפָּאֵר עָלַי: “You boast of your cleverness by asking [me to perform] something difficult and then saying that I will be unable to do it.”

למתי אעתיר לך. את אשר אעתיר לך היום על הכרתת הצפרדעים, למתי תרצה שיכרתו, ותראה אם אשלים דברי למועד שתקבע לי. אלו נאמר מתי אעתיר, היה משמע מתי אתפלל, עכשיו שנאמר למתי, משמע אני היום אתפלל עליך שיכרתו הצפרדעים לזמן שתקבע עלי, אמור לאיזה יום תרצה שיכרתו. אעתיר העתירו והעתרתי, ולא נאמר אעתר עתרו ועתרתי, מפני שכל לשון עתר הרבות פלל הוא, וכאשר יאמר הרבו ארבה והרביתי לשון הפעיל, כך יאמר, אעתיר העתירו והעתרתי דברים, ואב לכולם וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם (יחזקאל לה, יג), הרביתם:

[Exactly for] when shall I pray for you. I will pray for you today for the destruction of the frogs — by when do you wish them destroyed so that you may see whether I will fulfill my promise at the appointed time you will set for me.” Had it said: מָתַי אַעְתִּיר [without the ל' prefix], it would have meant: “When shall I pray?” But, now that it says לְמָתַי [with the ל' prefix], it means: “I shall pray for you today that the frogs be destroyed by whatever time you may set for me. Just say by which day you want them destroyed.” The words אַעְתִּיר (this verse), הַעְתִּירוּ (v. 4) and וְהַעְתַּרְתִּי (v. 25) [are in the הִפְעִיל form] and not: אֶעְתַּר, עִתְרוּ, וְעָתַרְתִּי [in the קַל form], because wherever a form of עָתֹר appears it denotes a great deal of praying. And just as it says: אַרְבֶּה, הַרְבּוּ, וְהִרְבֵּיתִי terms denoting to cause to do, so, too, does it say אַעְתִּיר, הַעְתִּירוּ, וְהַעְתַּרְתִּי [referring to an increase of] words. The main proof of all this is [the verse:] “וְהַעְתַּרְתֶּם your words about me,” [וְהַעְתַּרְתֶּם meaning] you have increased.

ויאמר למחר. התפלל היום שיכרתו למחר:

He [Pharaoh] said by tomorrow. [I.e.] “Pray today that they be destroyed by tomorrow.”