וארא, שישי

ושמתי פדות. שיבדיל בין עמי ובין עמך:

I will set a [sign of] deliverance — which will set apart My nation from your nation.

תשחת הארץ. נשחתה הארץ, אִתְחַבָּלַת אַרְעָא:

The land was devastated. [תִשָּׁחֵת הָאָרֶץ means:] the land was devastated; [as Onkelos translates it] אִתְחַבָּלַת אַרְעָא (past tense).

זבחו לאלהיכם בארץ. במקומכם, ולא תלכו במדבר:

“Sacrifice to your God [here] in the land.” [I.e.] “where you are, and do not go into the wilderness.”

תועבת מצרים. יראת מצרים, כמו וּלְמִלְכֹּם תֹּועֲבַת בְּנֵי עַמֹּון (מלכים־ב כג, יג), ואצל ישראל קורא אותם תועבה. ועוד יש לומר בלשון אחר תועבת מצרים, דבר שנאוי הוא למצרים זביחה שאנו זובחים, שהרי יראתם אנו זובחים:

Abominable to Egypt. [Actually] that which Egypt reveres (i.e., its idols) as in “and for Milkom the (תוֹעֲבַת) abomination of B’nei Ammon” but only when speaking to Israel is it called abominable. תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם can also be explained another way: It would be despicable to Egypt [to witness] the sacrifice which we are sacrificing for it is their god that we sacrifice.

ולא יסקלנו. בתמיה:

And not have them stone us? [Meant as] a wondrous question.

התל. כמו להתל:

Deceive us. [הָתֵל is] the same as לְהָתֵל .

ויעתר אל ה'. נתאמץ בתפלה, וכן אם בא לומר ויעתיר, היה יכול לומר, ומשמע וירבה בתפלה, עכשיו כשהוא אומר בלשון ויפעל, משמע וירבה להתפלל:

And prayed to Adonoy. [וַיֶּעְתַּר means] he exerted himself in prayer. Similarly, had he wished to say וַיַּעְתִּיר he could have said so and it would mean he used many [words] of prayer. Now that he says it in terms of וַיִּפְעַל it means he increased [the intensity] of the prayer.

ויסר הערוב. ולא מתו כמו שמתו הצפרדעים, שאם מתו יהיה להם הנאה בעורות:

He caused the wild animals to depart. They did not die as did the frogs, for had they died they would have benefitted from the skins.

גם בפעם הזאת. אע"פ שאמר אנכי אשלח אתכם, לא קיים הבטחתו:

Again this time. [Once more,] though he said, “I will send you out,” he did not keep his promise.

מחזיק בם. אוחז בם, כמו וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו (דברים כה, יא):

Holding them. [מַחֲזִיק בָּם means] holding them, as in “(וְהֶחֱזִיקָה) and she took hold of his private parts.”

הנה יד ה' הויה. לשון הוה, כי כן יאמר בלשון נקבה, על שעבר היתה, ועל העתיד תהיה, ועל העומד הווה, כמו עושה, רוצה, רועה:

Behold, the hand of Adonoy is directed. [הוֹיָה] is in the present tense, for this is how [the verb הָיָה] is expressed in the feminine gender: in the past tense: הָיְתָה — she was, in the future tense: תִּהְיֶה — she shall be, and in the present tense: הוֹיָה — she is; the same form as רוֹעָה, רוֹצָה, עוֹשָׂה .

והפלה. והבדיל:

[Adonoy] will distinguish. [וְהִפְלָה means] He will set apart.

מלא חפניכם. ילויינו"ש בלע"ז

Full handfuls. Jelones in Old French — handfuls.

פיח כבשן. דבר הַנִּפָּח מן הגחלים עוממים הנשרפים בכבשן, ובלע"ז אולב"ש. פיח לשון הפחה, שהרוח מפיחן ומפריחן:

Furnace soot. [פִּיחַ is] that which is blown from dying embers that have been burnt in a furnace, in Old French olves — furnace ashes. פִּיחַ having the same root as הַפָּחָה — blowing, for the wind blows and disperses them.

וזרקו משה. וכל דבר הנזרק בכח, אינו נזרק אלא ביד אחת, הרי נסים הרבה, אחד שהחזיק קומצו של משה מלא חפנים שלו ושל אהרן, ואחד שהלך האבק על כל ארץ מצרים:

And let Moshe throw it. And since anything thrown with force is thrown only with one hand, [we may conclude that] there were a number of miracles: One, that Moshe’s one fistful held both his and Aharon’s handfuls. And another, that the soot spread over the entire land of Egypt.

לשחין פרח אבעבועות. כתרגומו לשחין סַגִּי, אֲבַעְבּוּעִין שעל ידו צומחין בהן בועות:

A rash which will break out into boils. As Onkelos translates it: לְשִׁיחֲנָא סַגִּי אַבַעְבּוּעִין, (a rash producing boil) [meaning] that through it (שְׁחִין) boils sprouted all over them.

שחין. לשון חמימות, והרבה יש בלשון משנה, שנה שחונה:

A rash. שְׁחִין has the meaning of heat. There are several instances of this in the Mishnah: [e.g.] שָׁנָה שְׁחוּנָה — “a hot year.”

באדם ובבהמה. ואם תאמר מאין היו להם הבהמות, והלא כבר נאמר וַיָמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם, אלא לא נגזרה גזרה אלא על אותן שבשדות בלבד, שנאמר בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָׂדֶה, והַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' הֵנִיס אֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים. וכן שנויה במכילתא אצל וַיִקַּח שֵׁשׁ מֵאֹות רֶכֶב בָּחוּר (שמות יד, ז):

In man and beast. Should you ask: from where did they have these animals, has it not already been stated: “and the livestock in Egypt died”? [I would answer] that the decree was only on those [that remained] in the fields exclusively, as it is said: “at your livestock that are in the field,” and whoever feared the word of Hashem made his livestock flee into the house. It is likewise taught in the Mechilta concerning: “He took 600 selected chariots.”

את כל מגפתי. למדנו מכאן, שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות:

All My plagues. We learn from here that מכת בכורות is equivalent to all the plagues.

כי עתה שלחתי את ידי וגו'. כי אלו רציתי, כשהיתה ידי במקנך שהכיתים בדבר, שלחתיה והכיתי אותך ואת עמך עם הבהמות: ותכחד מן הארץ. אבל בעבור זאת העמדתיך וגו':

For now. I [could] have extended my hand, etc. I.e., “for had I wished, [then] when My hand was [striking] at your livestock when I struck them with pestilence, I would have sent it and struck you and your people together with the animals — and you would have been obliterated from the earth. but it is for this reason that I have let you survive, etc.