יתרו, שני

ויהי ממחרת. מוצאי יום הכפורים היה, כך שנינו בספרי, ומהו ממחרת, למחרת רדתו מן ההר. ועל כרחך אי אפשר לומר אלא ממחרת יום הכפורים, שהרי קודם מתן תורה אי אפשר לומר והודעתי את חוקי וגו', ומשנתנה תורה עד יום הכפורים לא ישב משה לשפוט את העם, שהרי בי"ז בתמוז ירד ושבר את הלוחות, ולמחר עלה בהשכמה ושהה שמונים יום וירד ביום הכפורים. ואין פרשה זו כתובה כסדר, שלא נאמר ויהי ממחרת עד שנה שנייה, אף לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא, שילוחו אל ארצו לא היה אלא עד שנה שנייה, שהרי נאמר כאן וישלח משה את חותנו, ומצינו במסע הדגלים שאמר לו משה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקֹום וגו' אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ (במדבר י, לא), ואם זה קודם מתן תורה, מששלחו והלך היכן מצינו שחזר. ואם תאמר שם לא נאמר יתרו אלא חובב ובנו של יתרו היה, הוא חובב הוא יתרו, שהרי כתיב מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן משֶׁה (שופטים ד, יא):

It was on the following day. It was the day following Yom Kippur. This we have learned in the Siphrei. And to what does מִמָּחֳרָת refer? The day following his (Moshe’s) descent from the mountain. You cannot possibly suggest anything other than it was the day after Yom Kippur, because before the giving of the Torah it would not have been possible [for Moshe] to say: “I (Moshe) impart to them [God’s] statutes, etc.” and from the time the Torah was given until Yom Kippur Moshe did not sit to judge the people, for it was on the seventeenth of Tammuz that he descended and broke the Tablets, and early the next day he ascended [again] and remained there eighty days and descended [once more] on Yom Kippur. [Consequently] this parsha is not recorded in its [proper chronological] order for it [וַיְהִי מִמָּחֳרָת] was not said until the second year. Even according to the one who says that Yisro came before the giving of the Torah, he was not sent home until the second year, for it says here: “Moshe sent his father-in-law away.” And we find at the journey under their banners: that Moshe had said to him (Yisro) “We are about to journey to the place, etc. do not leave us,” and if [you say that] this [parsha] [took place] before the giving of the Torah, once he sent him away and he (Yisro) left, where do we find [any mention] that he returned? And should you claim that, there, it does not say “Yisro” but “Chovov” and that it was Yisro’s son — [that is impossible for] Chovov and Yisro are one and the same for it is written: “of the sons of Chovov, the father-in-law of Moshe.”

וישב משה וגו' ויעמוד העם. יושב כמלך וכולן עומדים, והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל, והוכיחו על כך, שנאמר מדוע אתה יושב לבדך וכלם נצבים:

Moshe sat, etc. The people stood. He sat like a king while they all stood and this displeased Yisro for he was not showing proper respect to [B’nei] Yisrael and he reprimanded him for it, as it is said: “Why are you alone sitting,” while they are all standing?

מן הבקר עד הערב. אפשר לומר כן, אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום, וכאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שנאמר בו וַיְהִי עֶרֶב וגו' (שבת י.):

From morning until evening. [But] can this be taken literally?! Rather the answer is: Every judge who judges correctly and truthfully, even for one hour, Scripture considers him as if he were involved in the study of Torah the entire day, and as if he has become a participant with God in the work of creation, about which it is said: “It was evening, etc. [it was morning].”

כי יבא. כי בא, לשון הווה:

Because [the people] come. [כִּי יָבֹא being the same as:] כִּי בָא in the present tense: [they come].

לדרש אלהים. כתרגומו לְמִתְבַּע אוּלְפַן, לשאול תלמוד מפי הגבורה:

To seek [instruction from] God. As Onkelos translates it: לְמִתְבַּע אֻלְפַּן — to seek instruction from God.

כי יהיה להם דבר בא. מי שהיה לו הדבר בא אלי:

Whenever they have a problem, they come. Whoever [of them] has the matter comes to me.

ויאמר חתן משה. דרך כבוד קוראו הכתוב חותנו של מלך:

Moshe’s father-in-law said. As a way to honor him, the verse refers to him as the father-in-law of the king (Moshe).

נבל תבול. כתרגומו. ולשונו לשון כמישה פלייש"טרא, כמו וְהֶעָלֶה נָבֵל (ירמיה ח, יג), כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וגו' (ישעיה לד, ד), שהוא כמוש ע"י חמה וע"י קרח, וכחו תש ונלאה:

You are going to wear yourself out. As Onkelos translates it [מִלְאָה תִלְאֶה], a term conveying withering fleistrir in Old French. as in: “And the leaf נָבֵל (withered),” [or:] כִּנְבוֹל עָלֶה (as the leaf withers) from the vine, etc. which withers because of the heat and because of the frost and its strength weakens and wearies.

גם אתה. לרבות אהרן וחור וע' זקנים:

You too. This includes Aharon, Chur and the seventy elders.

כי כבד ממך. כובדו רב יותר מכחך:

This is too heavy for you. Its weight is far more than your strength.

איעצך ויהי אלהים עמך. בעצה, אמר לו צא המלך בגבורה (מכילתא פ"ב):

“I will give you advice and God be with you — [in your consideration] of this advice. He said to him, “go and consult with the Almighty.”

היה אתה לעם מול האלהים. שליח ומליץ בינותם למקום, ושואל משפטים מאתו:

You be God’s representative for the people. [I.e.] an agent and spokesman between them and God and consult Him regarding the laws.

הדברים. דברי ריבותם:

Their problems. [Meaning:] their disputes [with one another].

ואתה תחזה. ברוח הקדש שעליך:

You must seek out. Through the Divine Spirit which is upon you.

אנשי חיל. עשירים, שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים:

Capable. Men of wealth who do not need to ingratiate themselves nor to show favoritism.

אנשי אמת. אלו בעלי הבטחה, שהם כדאי לסמוך על דבריהם, שע"י כן יהיו דבריהם נשמעין:

Men of truth. Men who command confidence who deserve that their words be relied on, and therefore their words will be listened to.

שנאי בצע. ששונאין את ממונם בדין, כההיא דאמרינן, כל דיינא דמפקין ממונא מיניה בדינא, לאו דיינא הוא (בבא בתרא נח:):

Who hate gain. [I.e.] they “despise” their own property when it comes to litigation similar to the adage: “Any judge from whom property is taken through litigation is not fit to be a judge.”

שרי אלפים. הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף (סנהדרין יח.):

Officers of thousands. There were six hundred officers for the six hundred thousand [men of Yisrael].

שרי מאות. ששת אלפים היו:

Officers of hundreds. There were six thousand.

שרי חמשים. י"ב אלף:

Officers of fifties. Twelve thousand.

שרי עשרות. ששים אלף. (מה שפירש"י על כל השרים כמה היו. והוא לכאורה ללא צורך, והנה באמת תיקן בזה ותירץ קושיא בפסוק, דקחשיב מלמעלה למטה, ר"ל המספר מרובה קודם מספר המועט, ולא הל"ל אלא מתחלה שרי עשרות בראשונה, ואח"כ בהדרגה כולם, ולפי פירושו שהזכיר ופרט סכום מנין השרים, צא וחשוב, וכשתדקדק במנינם ולגבייהו אתי שפיר, מספר המועט תחלה ואח"כ בהדרגה, כן נ"ל נכון ודו"ק):

Officers of tens. Sixty thousand.

ושפטו. וִידוּנוּן, לשון צווי:

Let them judge. [Onkelos translates וְשָׁפְטוּ:] וִידוּנוּן — “Let them judge,” an expression of a command.

והקל מעליך. דבר זה להקל מעליך. והקל, כמו וְהַכְבֵּד אֶת לִבֹּו (שמות ח, יא), וְהַכֹּות אֶת מֹואָב (מלכים־ב ג, כד), לשון הווה:

It will be easier for you. This thing [will serve] to make things easier for you, (וְהָקֵל) as in:“(וְהַכְבֵּד) and to harden his heart” [or:] “(וְהַכּוֹת) to strike Moav,” [all these examples] being in the present tense.

וצוך אלהים ויכלת עמוד. המלך בגבורה, אם יצוה אותך לעשות כך תוכל עמוד, ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד (מכילתא פ"ב):

And God commands you. “Consult with the Almighty; if He will command you to do so, you will be able to survive. But, if He prevents you, you will not be able to survive.

וגם כל העם הזה. אהרן נדב ואביהוא, ושבעים זקנים הנלוים עתה עמך (מכילתא שם):

And also this entire people. [Meaning:] Aharon, Nadav, Avihu and the seventy elders who are now accompanying you.