Shemot 27 שמות כ״ז

ועשית את המזבח וגו'. ושלש אמות קומתו. דברים ככתבן, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר, נאמר כאן רבוע ונאמר בפנימי רבוע, מה להלן גבהו פי שנים כארכו, אף כאן גבהו פי שנים כארכו, ומה אני מקיים ושלש אמות קומתו, משפת סובב ולמעלה (זבחים נט:):

You shall make the altar, etc. And its height shall be three amohs. The words mean what they say. This is the opinion of Rabbi Yehudah. Rabbi Yosi, however, says: it states here: “[it shall be] square” and it states concerning the inner [altar]: “square.” [This גְּזֵירָה שָׁוָה teaches:] just as in the latter case its height was twice its length, here, too, its height was twice its length. Then, how am I to understand: “and its height shall be three amohs”? [The answer is that the “three amohs are] from the top edge of the soveiv upwards. (See illustration on page 416.)

ממנו תהיין קרנותיו. שלא יעשם לבדם ויחברם בו:

Its projections shall be one piece with it. They are not to be made separately and then joined with it.

וצפית אותו נחושת. לכפר על עזות מצח, שנאמר וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה (ישעיה מח, ד):

And you shall overlay it with copper. [Copper was used] to atone for insolence [called עֲזוּת מֵצַח]. [Insolence relates to copper:] for it says: “[For I know that you are stubborn], and your forehead is of copper.”

סירותיו. כמין יורות:

Make its pots. [סִירוֹת are] kinds of pots.

לדשנו. להסיר דשנו לתוכה, והוא שתרגם אונקלוס לְמִסְפֵי קִטְמֵיהּ, לספות הדשן לתוכם, כי יש מלות בלשון עברית מלה אחת מתחלפת בפתרון, לשמש בנין וסתירה כמו וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ (תהלים פ, י), אֱוִיל מַשְׁרִישׁ (איוב ה, ג), וחלופו, וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְּשָׁרֵשׁ (שם לא, יב). וכמוהו בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה (ישעיה יז, ו), וחלופו מְסָעֵף פֻּארָה (שם י, לג), מפשח סעיפיה. וכמוהו וְזֶה הָאַחֲרֹון עִצְּמֹו (ירמיה נ, יז), שבר עצמיו. וכמוהו וַיְסקְּלֻהוּ בָּאֲבָנִים (מלכים־א כא, יג), וחלופו סַקְּלוּ מֵאֶבֶן (ישעי' סב, י), הסירו אבניה, וכן וַיְעַזְקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ (שם ה, ב). אף כאן לדשנו להסיר דשנו, ובלע"ז אדשצדר"יר

To remove its ashes. To remove its ashes in them. It is as Onkelos translates it: “לְמִסְפֵּי קִטְמֵהּ — “to remove its ashes in them.” For [though לְדַשְּׁנוֹ — “to ash it” would imply the adding of ashes, the opposite is true here] there are words in the Hebrew language where the same word varies in meaning to be used to denote both “construction” and “destruction,” as in: וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ — “and it took root” [and] אֱוִיל מַשְׁרִישׁ — “the fools take root,” and in its opposite sense: וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְּשָׁרֵשׁ — “and you uproot all my grain.” Similar to this: בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה — “in its fruitful branches,” and in its opposite sense: מְסָעֵף פֻּארָה — “chops off its branches.” Similar to this: וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ — “and this last one (עִצְּמוֹ) has broken his bones.” Similar to this: וַיִסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים — “They stoned him with stones,” and in its opposite sense: סַקְּלוּ מֵאֶבֶן — “remove its stones.” Similarly וַיְעַזְּקֵהוּ — ‘‘He fenced it in,’’ and וַיְסַקְּלֵהוּ he “cleaned out its stones.” Here, too, the word לְדַשְּׁנוֹ means “to remove its ashes.” And in Old French escendrer — “to remove ash.”

ויעיו. כתרגומו, מגרפות שנוטל בהם הדשן, והן כמין כסוי קדרה של מתכת דק, ולו בית יד, ובלע"ז וידי"ל

Its scoops.A (see illustration 1 on page 146) [וְיָעָיו is] as Onkelos translates it [וּמַגְרוֹפְיָתֵיה] — shovels in which he takes the ashes. They were similar to a thin metal pot-cover, but it also had a handle. And in Old French it is wadil — “shovel.”

ומזרקותיו. לקבל בהם דם הזבחים:

Its basins —B in which to receive the blood of the korbonos.

ומזלגותיו. כמין אונקליות כפופים, ומכה בהם בבשר ונתחבים בו, ומתהפכין בהן על גחלי המערכה שיהא ממהר שריפתן, ובלע"ז קרוצינ"ש ובלשון חכמים צנוריות:

Its flesh-hooks.C These were a kind of bent hooks with which they struck the flesh so that they became imbedded in it and with them he would turn it (the flesh) over the coals of the pyre, so that they would burn more quickly. In Old French they are called crocins (hooks), and in the language of the Sages: צִנּוּרִיּוֹת .

ומחתותיו. בית קבול יש להם, ליטול בהן גחלים מן המזבח לשאתם על מזבח הפנימי לקטרת, ועל שם חתייתן קרויים מחתות, כמו לַחְתֹּות אֵשׁ מִיָּקוּד (ישעיה ל, יד), לשון שאיבת אש ממקומה, וכן הַיַחֲתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקֹו (משלי ו, כז):

And its fire-pans.D They had a scoop in which to take the coals from the altar, in order to carry them onto the inner altar for the incense. It is on account of their raking (חֲתִיָיתָן) the coals that they were called מַחְתּוֹת, as in: “לַחְתּוֹת fire from the pyre,” which means: drawing away fire from its place. Similarly: “(הֲיַחְתֶּה) can man rake fire into his lap?”

לכל כליו. כמו כל כליו:

All of its vessels. [לְכָל כֵּלָיו here is] the same as כָּל כֵּלָיו .

מכבר. לשון כברה שקורין קריבל"ש (זיעב) כמין לבוש עשוי לו למזבח, עשוי חורין חורין כמין רשת, ומקרא זה מסורס, וכה פתרונו, ועשית לו מכבר נחושת מעשה רשת:

A grate. [מִכְבָּר is] from the word כְּבָרָה — “sieve,” called crible [in Old French]. It served as a kind of garment for the altar made with intermittent holes like a netA (see illustration 2 on page 146). This verse has its word transposed and should be interpreted [as if it were written]: “Make for it a copper grate in the form of a net.”

כרכב המזבח. סובב, כל דבר המקיף סביב בעגול קרוי כרכב, כמו ששנינו בהכל שוחטין (חולין כה.), אלו הן גולמי כלי עץ, כל שעתיד לשוף ולכרכב, והוא כמו שעושין חריצין עגולין בקרשי דפני התיבות וספסלי העץ, אף למזבח עשה חריץ סביבו, והיה רחבו אמה בדפנו לנוי, והוא לסוף שלש (ס"א שש) אמות של גבהו, כדברי האומר גבהו פי שנים כארכו, הא מה אני מקיים ושלש אמות קומתו, משפת סובב ולמעלה, אבל סובב להלוך הכהנים, לא היה למזבח הנחשת, אלא על ראשו לפנים מקרנותיו, וכן שנינו בזבחים (סב.), איזהו כרכוב, בין קרן לקרן, והיה רוחב אמה ולפנים מהן אמה של הלוך רגלי הכהנים, שתי אמות הללו קרויים כרכוב. ודקדקנו שם, והכתיב תחת כרכוב המזבח מלמטה, למדנו שהכרכוב בדפנו הוא ולבוש המכבר תחתיו, ותירץ המתרץ, תרי הוי, חד לנוי, וחד לכהנים דלא ישתרגו, זה שבדופן לנוי היה, ומתחתיו הלבישו המכבר, והגיע רחבו עד חצי המזבח, נמצא שהמכבר רחב אמה, והוא היה סימן לחצי גבהו, להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים, וכנגדו עשו למזבח בית עולמים, דוגמת חוט הסקרא באמצעו. וכבש שהיו עולין בו, אף על פי שלא פירשו בענין זה, כבר שמענו בפרשת מזבח אדמה תעשה לי, ולא תעלה במעלות, לא תעשה לו מעלות בכבש שלו אלא כבש חלק, למדנו שהיה לו כבש. כך שנינו במכילתא (בחדש פי"א). ומזבח אדמה הוא מזבח הנחשת, שהיו ממלאין חללו אדמה במקום חנייתן, והכבש היה בדרום המזבח, מובדל מן המזבח מלא חוט השערה, ורגליו מגיעין עד אמה סמוך לקלעי החצר שבדרום, כדברי האומר י' אמות קומתו. ולדברי האומר דברים ככתבן, ג' אמות קומתו, לא היה אורך הכבש אלא י' אמות, כך מצאתי במשנה מ"ט מדות, וזה שהיה מובדל מן המזבח מלא החוט, במסכת זבחים (סב:) למדנוה מן המקרא:

The rim of the altar. כַּרְכֹּב has the meaning of סוֹבֵב — “that which surrounds.” Anything that surrounds completely is called כַּרְכֹּב, as we learned in Chapter Hakol Shochtin: “The following are unfinished wooden vessels: any [vessel] that will still be smoothed (וּלְכַרְכֵּב) and be rounded off.” This is similar to the practice of making grooves in the planks of the walls of chests and wooden benches. The altar, too, was engraved all around.B Its (the engraving’s) width was one amoh in its (the altar’s) wall for ornamentation. It was at the end of three (other versions: six) amohs of its height [measured from the ground], according to the opinion that its height was twice its length [and that if you ask] how do I explain: “and its height shall be three amohs”? [It means:] from the edge of the soveiv upward. But the soveiv, as a walkway for the kohanim for the copper altar, was only at the topC within its raised projections.D Thus we learn in Maseches Zevachim: What is the כַרְכּוֹב? [The space] between the raised projections which was one amoh wide. Inward [toward the center of the altar] from them (i.e., the קְרָנוֹת and כַּרְכּוֹב) was an amoh which served as a walkway for the kohanim. These two amohs are called כַּרְכֹּב . It is questioned there [in Maseches Zevachim] But it states [here]: “under the כַּרְכּוֹב of the altar downward.” From this we learn that the כַּרְכּוֹב was in its (i.e., the altar’s) wall [and not on top] while the grate ornament was underneath it! Whereupon someone answers: There were two [כַּרְכֹּב] — one for ornamentation [on the side] and one for the kohanim [at the top] so that they should not slip off [the altar]. The one that was on the side was for ornamentation. And underneath it they covered it with the grate, its width reaching halfway down the altar. Consequently the grate was one amoh wide and it served to mark half its (the altar’s) height. This was to delineate between the “upper bloods” and the “lower bloods.” Corresponding to this, they made for the altar of the Eternal House (i.e., the Beis Hamikdosh) a red line at its (the altar’s) midpoint. As for the ramp used to ascend [to the top of the altar,] though it is not specifically mentioned here, we have already inferred it from the parsha [that begins:] מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, [where it states:] “Do not ascend by means of steps,” [which means:] Do not make steps for its ramp, but, rather, a smooth ramp. From this we learn that it did have a ramp. The above we learned in the Mechilta. The מִזְבַּח אֲדָמָה — the earthen altar [mentioned above] is the same as “the copper altar” [here], for its hollow was filled with earth wherever they encamped. This ramp was to the south of the altar separated from the altar by a hair’s breadth. Its bottom reached to within an amoh of the curtains of the courtyard on the southern side. [The above is] according to the opinion [that the altar] was ten amohs high. According to the opinion that the words mean what they say: “its height was three amohs” (v. 1), the ramp was only 10 amohs long. This I found in the Beraisa of 49 Midos. The fact that [the ramp] was separated from the altar by a thread was derived in Maseches Zevachim from a derasha from the Torah.

בטבעות. בארבע טבעות שנעשו למכבר:

Into the rings. In the four rings made for the grate.

נבוב לוחות. כתרגומו חֲלִיל לוּחִין, לוחות עצי שטים מכל צד והחלל באמצע, ולא יהא כולו עץ אחד, שיהא עביו ה' אמות על ה' אמות, כמין סדן:

A hollow structure. As Onkelos translates it: חֲלִיל לוּחִין — “hollow” [as a result] of “boards,” boards of acacia wood from every side and the hollow in the middle. It should not be entirely one block of wood, whereby its dimensions would be 5 amohs by 5 amohs like a solid block.

קלעים. עשויין כמין קלעי ספינה נקבים נקבים, מעשה קליעה ולא מעשה אורג, ותרגומו סְרָדִין כתרגומו של מכבר המתורגם סְרָדָא לפי שהן מנוקבין ככברה:

Curtains. They were made like the sails of a ship with intermittent holes, braided and not wovenA (see illustration 1 on page 147). Onkelos’ translation of it as סְרָדִין is the same translation he used for מִכְבָּר, which he translated as סְרָדָא (v. 4). This is because they are [both] made with holes like a sieve.

לפאה האחת. כל הרוח קרוי פאה:

On one side. The entire side is called פֵּאָה .

ועמודיו עשרים. חמש אמות בין עמוד לעמוד:

It shall have twenty pillars. Five amohs from one pillar to the next.

ואדניהם. של העמודים נחשת, האדנים יושבים על הארץ, והעמודים תקועין לתוכן, היה עושה כמין קונדסין שקורין פלא"ש, ארכן ו' טפחים ורחבן ג', וטבעת נחשת קבוע בו באמצעו, וכורך שפת הקלע סביביו במיתרים כנגד כל עמוד ועמוד, ותולה הקונדס דרך טבעתו באונקליות שבעמוד העשוי כמין וי"ו, ראשו זקוף למעלה וראשו אחד תקוע בעמוד, כאותן שעושין להציב דלתות שקורין גונזי"ש, ורחב הקלע תלוי מלמטה, והיא קומת מחיצות החצר:

And they shall have ... sockets. [I.e., the sockets] of the pillars were of copper. The sockets were set on the groundB and the pillars were inserted into them. He made a kind of rod which are called pals in Old French. Their length was 6 tefachim and their width 3 [tefachim], and a copper ring was set into its middle.C The end of the curtain was wrapped around it (the rod) with ropesD opposite each column and then the rod was hung by its ring from the hook that was on the pillar,E [the hook being] made like the letter ו', one end bent upwards and the other end set into the pillar, like those [hooks] made to support doors which are called gons (hinges) in Old French. The width of the curtain hung downward which formed the height of the partition of the enclosure.

ווי העמודים. הם האונקליות:

וָוֵי הָעֲמֻּדִים . They are the hooks.

וחשוקיהם. מוקפות היו העמודים בחוטי כסף סביב, ואיני יודע אם על פני כולן, אם בראשם, ואם באמצעם, אך יודע אני שחשוק לשון חגורה, שכך מצינו בפילגש בגבעה, וְעִמֹּו צֶמֶד חֲמֹורִים חֲבוּשִׁים (שופטים יט, י), תרגומו חשוקים:

Their bands. The pillars were encircled with silver strands all around.F I do not know whether this was for their entire length, or only at their top or only at their middle. But I do know that חִשּׁוּק has the meaning of wrapped around, for we find this regarding the Concubine of Giv’ah: “There were with him a pair of saddled donkeys” and the Targum [of חֲבוּשִׁים] is חֲשׁוּקִים .

לפאת קדמה מזרחה. פני המזרח קרוי קדם, לשון פנים, אחור, לשון אחורים, לפיכך המזרח קרוי קדם שהוא פנים, ומערב קרוי אחור, כמו דתרגם אונקלוס הַיָּם הָאַחֲרֹון (דברים יא, כד), ימא מערבא:

On the east side. פְּנֵי הַמִּזְרָח is called קֶדֶם meaning the face — (or the front), whereas אָחוֹר refers to the back. It is for this reason that east is called קֶדֶם which is “the front” whereas the west is called “the back” just as you say: “the back sea,” which Onkelos translates: “the western sea.”

חמשים אמה. אותן נ' אמה לא היו סתומים כולם בקלעים, לפי ששם הפתח, אלא ט"ו אמה קלעים לכתף הפתח מכאן, וכן לכתף השנית, נשאר רחב חלל הפתח בנתים כ' אמה, וזהו שנאמר וּלְשַׁעַר הֶחָצֵר מָסָךְ עֶשְׂרִים אַמָּה, וילון למסך כנגד הפתח, כ' אמה ארך כרוחב הפתח:

Fifty amohs. Those fifty amohs were not completely closed off by the curtains because that is where the entrance was. But, rather, there were 15 amohs of curtains on one side (“shoulder”) of the entranceway and the same was true for the other side.A (See illustration 2 on page 147.) There thus remained the width of the open entranceway in between [the two 15-amoh curtains], a [gap of] 20 amohs.B This is what is referred to in the statement: “The entrance of the courtyard shall have a screen of 20 amohs [width]” — a curtain as a screen opposite the entrance, being a length of 20 amohs, corresponding to the width of the entrance.C

עמדיהם שלשה. חמש אמות בין עמוד לעמוד, בין עמוד שבראש הדרום העומד במקצוע דרומית מזרחית, עד עמוד שהוא מן הג' שבמזרח ה' אמות, וממנו לשני חמש אמות, ומן השני לשלישי חמש אמות, וכן לכתף השנית, וארבעה עמודים למסך, הרי י' עמודים למזרח כנגד י' למערב:

They shall have three pillars. 5 amohs from one pillar to the next. Between the southernmost pillar, which stood at the southeastern corner, to the pillar, which was one of the three on the eastern side, there were five amohs,D and from that one to the next one, five amohs,E and from the second to the third, five amohs.F And the same was true for the other side. An additional four pillars for the screen,G give you a total of ten pillars on the eastern side, corresponding to the ten on the western side.H

כל עמודי החצר סביב וגו'. לפי שלא פירש ווין וחשוקים ואדני נחשת אלא לצפון ולדרום, אבל למזרח ולמערב לא נאמר ווין וחשוקים ואדני נחשת, לכך בא ולמד כאן:

All the pillars around the enclosure, etc. Because explicit mention of hooks, bands, and copper sockets was made only in regard to the north and south, but regarding the east and the west no mention of hooks, bands, and copper sockets is made. Therefore [the Torah] now comes and teaches it here.

ארך החצר. הצפון והדרום שמן המזרח למערב מאה באמה:

The length of the enclosure. The north and the south running from east to west were 100 amohs long.

ורחב חמשים בחמשים. חצר שבמזרח היתה מרובעת חמשים על חמשים, שהמשכן ארכו שלשים ורחבו עשר, העמיד מזרח פתחו בשפת נ' החיצונים של אורך החצר, נמצאו כָּלוּ בחמשים הפנימים, וכלה ארכו לסוף ל', נמצאו כ' אמה ריוח לאחוריו בין הקלעים שבמערב ליריעות של אחורי המשכן, ורחב המשכן עשר אמות באמצע רוחב החצר, נמצאו לו עשרים אמה ריוח לצפון ולדרום מן קלעי החצר ליריעות המשכן, וכן למערב, וחמשים על חמשים חצר לפניו (עירובין כג:):

The width shall be fifty by fifty. The courtyard on the eastern side [of the mishkon] was a square of 50 by 50 amohs.I For the mishkon was 30 amohs long and 10 amohs wide. Its eastern entrance was placed at the edge of the outer 50 amohs of the length of the courtyard.J Consequently it was entirely in the inner 50 while its length ended at the end of another 30. Consequently there was a space of 20 amohs behind it, between the curtains on the west and the drapes behind the mishkon.K The width of the mishkon was 10 amohs in the middle of the width of the courtyard. Consequently there were 20 amohs of space to the north and to the south from the curtains of the courtyard to the drapes of the mishkon.L The same was true on the western side,M and 50 amohs by 50 amohs for the courtyard in front of it.

וקומה חמש אמות. גובה מחיצות החצר, והוא רוחב הקלעים:

The height was five amohs. [I.e.], the height of the partitions which was the width of the curtains.

ואדניהם נחושת. להביא אדני המסך, שלא תאמר לא נאמרו אדני נחושת אלא לעמודי הקלעים, אבל אדני המסך של מין אחר היו. כך נראה בעיני שלכך חזר ושנאן:

And their sockets shall be of copper. This intends to include the sockets of the screen, so that you should not say that copper sockets were only said in regard to the pillars of the curtains, while the sockets of the screen were made of some other material. This, it seems to me, is the reason it is again repeated.

לכל כלי המשכן. שהיו צריכין להקמתו ולהורדתו, כגון מקבות לתקוע יתדות ועמודים:

All the vessels of the mishkon — which were needed for setting it up and for taking it down, e.g., hammers for driving stakes and posts.

יתדות. כמין נגרי נחושת עשויין ליריעות האהל ולקלעי החצר, קשורים במיתרים סביב סביב בשפוליהן, כדי שלא תהא הרוח מגביהתן, ואיני יודע אם תחובין בארץ, או קשורין ותלויין וכובדן מכביד שפולי היריעות שלא ינועו ברוח, ואומר אני, ששמן מוכיח עליהם שהם תקועין בארץ, לכך נקראו יתדות, ומקרא זה מסייעני, אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח (ישעיה לג, כ):

Stakes. A sort of copper nail made for the drapes of the tent and for the curtains of the courtyard which were tied to [these stakes] with ropes wound all the way around their (i.e., the curtains’) bottom edges so that the wind should not lift them. I do not know whether they were put in the ground or whether they were only tied and hung, and their heaviness weighted down the lower edges of the drapes so that they did not move around in the wind. I would, however, suggest that their name (i.e., יְתֵדוֹת indicates that they were put in the ground, and for this reason they are called יְתֵדוֹת . And the following verse supports my view: “A tent that shall not be taken down, whose pegs (יְתֵדוֹתָיו) will never be pulled up.”

זך. בלי שמרים, כמו ששנינו במנחות (פו.), מגרגרו בראש הזית וכו':

Clear — without sediment, as we have learned in Tractate Menachos: “He lets it (i.e., the olive) ripen on top of the olive tree, etc.”

כתית. הזיתים היה כותש במכתשת ואינו טוחנן בריחים, כדי שלא יהא בו שמרים, ואחר שהוציא טפה ראשונה, מכניסן לריחים וטוחנן, והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות, שנאמר כתית למאור, ולא כתית למנחות:

Crushed. He would crush the olives in a mortar and not grind them in a mill so that it would not contain sediment. After extracting the first droplet he would put them into a mill and grind them. This second oil is unfit for the menorah but may be used for menachos (meal-offerings) for it states: כָּתִית לַמָּאוֹר — “crushed for lighting,” but it need not be crushed for menachos.

להעלות נר תמיד. מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה (שבת כא.):

To keep the lamp burning constantly. He must kindle it until the flame ascends on its own.

תמיד. כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר עֹלַת תָּמִיד (במדבר כח, ו), ואינה אלא מיום ליום. וכן במנחת חביתין נאמר תמיד (ויקרא ו, יג), ואינה אלא מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב, אבל תמיד האמור בלחם הפנים, משבת לשבת הוא:

Constantly. Each and every night may be referred to as תָּמִיד as you would say “עוֹלַת תָּמִיד — the constant korbon olah” though it is done only from day to day. Similarly, regarding the “flat-pan mincha,” it also states תָּמִיד yet half was done in the morning and half in the evening. But the תָּמִיד that is said of the show-bread was from Shabbos to Shabbos [without interruption].

מערב עד בוקר. תן לה מדתה שתהא דולקת מערב ועד בוקר, ושיערו חכמים חצי לוג ללילי טבת הארוכין, וכן לכל הלילות, ואם יותר אין בכך כלום:

From evening to morning. [This means:] put into it the amount necessary for it to burn from evening to morning. The Sages estimated [that this amounted to] half a log for the long nights of Teives. The same [amount would be used] every night and if [oil] is left over, it does not matter.