Mishpatim, Aliyah 7 משפטים, שביעי

לא תהיה משכלה. אם תעשה רצוני:

No woman will suffer miscarriage — if you act according to My will.

משכלה. מפלת נפלים או קוברת את בניה, קרויה משכלה:

מְשַׁכֵּלָה . [A woman] who suffers miscarriages or buries her children is called a מְשַׁכֵּלָה .

והמותי. כמו והממתי, ותרגומו ואשגש. וכן כל תיבה שפועל שלה בכפל אות אחרונה, כשתהפוך לדבר בלשון פעלתי, יש מקומות שנוטל אות הכפולה ומדגיש את האות ונוקדו במלאפו"ם, כגון והמותי, מגזרת וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתֹו (ישעיה כח, כח). וְסַבֹּותִי, מגזרת וְסָבַב בֵּית אֵל (שמואל־א ז, טז). דַּלֹותִי, מגזרת דָּלְלוּ וְחָרְבוּ (ישעיה יט, ו). עַל כַּפַּיִם חַקֹתִיךְ (שם מט, טז), מגזרת חִקְקֵי לֵב (שופטים ה, טו). אֶת מִי רַצֹּותִי (שמואל־א יב, ג), מגזרת רִצַּץ עָזַב דַּלִּים (איוב כ, יט). והמתרגם והמותי, ואקטל, טועה הוא, שאלו מגזרת מיתה היתה, אין ה"א שלה בפת"ח, ולא מ"ם שלה מודגשת, ולא נקודה מלאפו"ם. אלא וְהֵמַתִּי (בצירי) כגון וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה (במדבר יד, טו), והתי"ו מודגשת לפי שתבא במקום ב' תוי"ן, האחת נשרשת לפי שאין מיתה בלא תי"ו, והאחרת משמשת כמו אמרתי, חטאתי, עשיתי. וכן ונתתי, התי"ו מודגשת, שהיא באה במקום שתים, לפי שהיה צריך שלשה תוי"ן, שתים ליסוד כמו בְּיֹום תֵּת ה' (יהושע י, יב), מַתַּת אֱלֹהִים הִיא (קהלת ג, יג), והשלישית לשמוש:

I will bring panic. וְהַמֹּתִי is the same as וְהָמַמְתִּי . Onkelos translates it וֶאֱשַׁגֵּשׁ — “I will confuse.” This is true of any word whose verb-root has its last root-letter doubled, when it is conjugated in the פָּעַלְתִּי form. There are instances where the doubled letter is taken and given a dagesh and vocalized with a melopum (cholam), for example: וְהַמֹּתִי from the root: “(וְהָמַם) A confused sound was made by the wheel of his cart,” [or:] וְסַבּוֹתִי — “I circled” from the same root as: “(וְסָבַב) He circled Beth El,” [or:] דַּלּוֹתִי — “I was brought low” from the root: “(דָּלְלוּ) They became low and dried up,” [or:] “(חַקֹּתִיךְ) I have engraved you on the hands,” from the same root as: “(חִקְקֵי) engraved in the heart,” [or:] “whom have (רַצּוֹתִי) I crushed,” from the same root as: “(רִצַּץ) He has crushed and abandoned the poor.” Whoever translates וְהַמּוֹתִי as: “I will kill” is in error, for if it were from the root מִיתָה then its ה' would not receive a patach nor would its מ' get a dagesh, and its vowel would not be a melopum (cholam), but [would take the form:] וְהֵמַתִּי, as in “(וְהֵמַתָּה) You shall kill this nation.” And [the reason that] the ת' [of וְהֵמַתָּה] is with a dagesh is because it is in place of two letters ת', one of them being part of the root for no form of the word מִיתָה exists without a ת', and the other one serving as [a suffix-letter], as in: אָמַרְתִּי — “I said,” חָטָאתִי — “I sinned,” עָשִׂיתִי — “I did.” Similarly: the ת' of וְנָתַתִּי has a dagesh because it comes in the place of two [letters ת'], for it should have been written with three letters ת': two as part of the root, as in: “On the day (תֵּת ה') that God gave,” [or:] “It is (מַתַּת) a gift from God”; and the third [letter ת'] serves as a suffix.

עורף. שינוסו מלפניך ויהפכו לך ערפם:

Their Backs. [I.e.] that they will flee from you and thereby turn the backs of their necks to you.

הצרעה. מין שרץ העוף, והיתה מכה אותם בעיניהם, ומטילה בהם ארס והם מתים. והצרעה לא עברה את הירדן (סוטה לו.): והחתי והכנעני. הם ארץ סיחון ועוג, לפיכך מכל ז' אומות לא מנה כאן אלא אלו. וחוי, אף על פי שהוא מעבר הירדן והלאה, שנו רבותינו במסכת סוטה (שם), על שפת הירדן עמדה וזרקה בהם מרה:

The hornets. It is a kind of flying insect which would strike them in their eyes and inject a poison into them, and they would die. The hornets did not cross the Jordan River and the Chittites and Canaanites [mentioned here as being driven out] were from Sichon and Og. It is for this reason that of all seven nations, only these [three] are enumerated here. [The fact that] the Chivites [are mentioned here], though they resided on the other side of the Jordan and somewhat further on, is explained by our Sages in Maseches Sotah: It (the hornet) stood at the edge of the Jordan and hurled the poison into them.

שממה. ריקנית מבני אדם, לפי שאתם מעט ואין בכם כדי למלאות אותה:

Desolate. [I.e.,] empty of people, since you are few and there are not enough of you to fill it.

ורבה עליך. ותרבה עליך:

Will multiply against you. וְרַבָּה עָלֶיךָ is to be understood as וְתַרְבֶּה עָלֶיךָ .

עד אשר תפרה. תרבה, לשון פרי, כמו פרו ורבו:

Until you have increased. [תִּפְרֶה meaning:] increased, from the word פְּרִי (fruit), as in: “(פְּרוּ) Be fruitful and multiply.”

ושתי. לשון השתה, והתי"ו מודגשת מפני שבאה תחת שתים, שאין שיתה בלא תי"ו, והאחת לשמוש:

I will set. [וְשַׁתִּי is] from the word הֲשָׁתָה — “setting.” The letter ת' carries a dagesh because it comes in the place of two [letters ת'], for any form of שִׁיתָה must have a ת' while the other one is a suffix.

עד הנהר. פרת:

To the river. The Euphrates.

וגרשתמו. ותגרשם:

וְגֵרַשְׁתָּמוֹ . And you will drive them away.

כי תעבד וגו'. הרי אלו כי משמשין במקום אשר, וכן בכמה מקומות, וזהו לשון אי, שהוא אחד מד' לשונות שהכי משמש, וגם מצינו בהרבה מקומות אם משמש בלשון אשר, כמו וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים (ויקרא ב, יד), שהיא חובה:

That you [might] worship. Here you have the word כִּי used in the sense of אֲשֶׁר . This is also true in various places. This (the usage here) is actually אִי which is one of the four meanings of כִּי . We often find [the word] אִם being used to convey אֲשֶׁר, as in: “וְאִם you will offer a minchah of the first fruit” which is actually obligatory.

ואל משה אמר. פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובד' בסיון נאמרה לו עלה:

He (God) had said to Moshe, “Go up.. .” This section was said before [the giving] of the Ten Commandments and it was on the 4th of Sivan that, “Go up!” was said to him.

ונגש משה לבדו. אל הערפל:

Moshe alone shall approach — to the dense cloud (above, 20, 18).

ויבא משה ויספר לעם. בו ביום:

Moshe came and told the people — on that same day.

את כל דברי ה'. מצות, פרישה, והגבלה:

All the words of Adonoy. [I.e.] the command to separate [from their wives] and the setting up of boundaries [at Mount Sinai].

ואת כל המשפטים. ז' מצות שנצטוו בני נח, ושבת, וכבוד אב ואם, ופרה אדומה, ודינין, שניתנו להם במרה (מכילתא בחדש פ"ג):

And all the laws. [I.e.] the seven mitzvos given to the descendants of Noach [as well as the mitzvos of:] Shabbos, honoring one’s parents, the red heifer, and administering justice which were given to them in Marah.

ויכתוב משה. מבראשית ועד מתן תורה, וכתב מצות שנצטוו במרה (שם):

Moshe wrote down — [everything] from Bereishis until the giving of the Torah and he also wrote down the mitzvos that they were commanded at Marah.

וישכם בבקר. בחמשה בסיון:

He arose early in the morning — on the fifth of Sivan.

את נערי. הבכורות:

The young men. [I.e.] the first-born.

ויקח משה חצי הדם. מי חלקו, מלאך בא וחלקו:

Moshe took half the blood. Who divided it?! An angel came and divided it.

באגנות. שתי אגנות, אחד לחצי דם עולה, ואחד לחצי דם שלמים, להזות אותם על העם. ומכאן למדו רבותינו, שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והזאת דמים, שאין הזאה בלא טבילה:

In the basins. There were two basins — one for half the blood of the burnt-offering, and one for half the blood of the peace-offerings so as to sprinkle them both on the people. It is from here that our Sages concluded that our forefathers entered the Covenant through circumcision, immersion and the sprinkling of sacrificial blood. [Immersion is indicated by the fact that] there is no sprinkling [that is valid] which is not preceded by immersion.

ספר הברית. מבראשית ועד מתן תורה, ומצות שנצטוו במרה:

The Book of the Covenant — from Bereishis till the Giving of the Torah and the mitzvos they were commanded in Marah.

ויזרוק. ענין הזאה, ותרגומו וזרק על מדבחא לכפרא על עמא:

He cast. [וַיִּזְרֹק has] the meaning of sprinkling. However, Onkelos translates it [literally]: “He cast it on the altar to atone for the people.”

ויראו את אלהי ישראל. נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה, אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה, והמתין לנדב ואביהוא עד יום חנוכת המשכן, ולזקנים עד וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנֲנִים וגו' וַתִּבְעַר בָּם אֵש ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, בקצינים שבמחנה:

They saw [a vision of] the God of Yisrael. They intentionally looked and intently gazed and thereby became liable to death. But God did not want to disturb the joy [of the receiving] of the Torah and therefore waited to punish Nadav and Avihu until the day that the Mishkon was dedicated. As for the elders [He waited] until: “The people were as complainers, etc. and a fire from God burnt among them and consumed בִּקְצֵה of the camp,” [בִּקְצֵה meaning] the leaders of the camp.

כמעשה לבנת הספיר. היא היתה לפניו בשעת השעבוד, לזכור צרתן של ישראל שהיו משועבדים במעשה לבנים:

Like a brickwork of sapphire. This was before Him at the time of their enslavement, as a reminder of the oppression of Israel, for they were subjugated to do brick-work.

וכעצם השמים לטהר. משנגאלו היה אור וחדוה לפניו:

And like the essence of heaven in purity. [This symbolizes that] when they were redeemed there was light and joy before Him.

וכעצם. כתרגומו לשון מראה:

And like the essence. וּכְעֶצֶם should be translated as Onkelos does — a term meaning appearance.

לטהר. לשון ברור וצלול:

In purity. לָטֹהַר has the meaning of bright and clear.

ואל אצילי. הם נדב ואביהוא והזקנים:

But against the nobility. These were Nadav, Avihu and the elders.

לא שלח ידו. מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד:

He did not send His hand (i.e., punish). Suggesting thereby that they actually deserved that a hand be sent against them.

ויחזו את האלהים. היו מסתכלין בו בלב גס, מתוך אכילה ושתייה, כך מדרש תנחומא (בהעלותך ט"ו). ואונקלוס לא תרגם כן, אצילי, לשון גדולים, כמו וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ (ישעיה מא, ט), וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ (במדבר יא, כה), שֵׁשׁ אַמֹּות אַצִּילָה (יחזקאל מא, ח):

They envisioned God. They gazed at Him insolently [as someone who converses with a king] while engaged in eating and drinking. This is how Midrash Tanchuma explains it. But Onkelos does not translate it so. אֲצִילֵי means “the great ones,” as in: “I called you (מֵאֲצִילֶיהָ) from its great ones,” [or:] “(וַיָּאצֶּל) He made great some of the spirit,” “six ammos (cubits) in its great size.”

ויאמר ה' אל משה. לאחר מתן תורה:

Adonoy then said to Moshe — after the giving of the Torah.

עלה אלי ההרה והיה שם. מ' יום:

Come up to Me to the mountain and remain there — for forty days.

את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם. כל שש מאות ושלש עשרה מצות בכלל עשרת הדברות הן. ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד, לכל דבור ודבור מצות התלויות בו:

The tablets of stone, the Torah and the Commandments which I have written [in order] to teach them. All 613 commandments are implicitly contained in the Ten Commandments. Rabbeinu Saadiah specifically shows, in the אַזְהָרוֹת which he composed, for each and every one of the Commandments, the mitzvos which are associated with it.

ויקם משה ויהושע משרתו. לא ידעתי מה טיבו של יהושע כאן, ואומר אני שהיה התלמיד מלוה לרב עד מקום הגבלת תחומי ההר, שאינו רשאי לילך משם והלאה, ומשם ויעל משה לבדו אל הר האלהים, ויהושע נטה שם אהלו ונתעכב שם כל מ' יום, שכן מצינו כשירד משה, וישמע יהושע את קול העם ברעה, למדנו שלא היה יהושע עמהם:

Moshe and Yehoshua, his attendant, set out. I do not know what Yehoshua’s purpose was here. But I think that the disciple was accompanying the master until the place where the bounds of the mountain indicated that he was not permitted to go from there and on. And from there “Moshe went up” himself “to the mountain of God.” There Yehoshua pitched his tent and remained there the entire forty days for we find that when Moshe came down: “Yehoshua heard the voice of the people yelling,” indicating to us that Yehoshua was not with them.

ואל הזקנים אמר. בצאתו מן המחנה:

He said to the elders — when he left the camp.

שבו לנו בזה. והתעכבו כאן עם שאר העם במחנה, להיות נכונים לשפוט לכל איש ריבו:

“Wait here for us — and remain here with the rest of the people in the camp so as to be prepared to render decisions for each person’s dispute.

חור. בנה של מרים היה, ואביו כלב בן יפנה, שנאמר וַיִּקַּח לֹו כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לֹו אֶת חוּר (דברי הימים־א ב, יט), אפרת זו מרים, כדאיתא בסוטה (יא:):

Chur. He was Miriam’s son, and his father was Koleiv ben Yefuneh, as it is said: “Koleiv took Efras [for a wife] and she bore him Chur.” Efras is Miriam, as is cited in Sotah.

מי בעל דברים. מי שיש לו דין:

Whoever has a claim. [Meaning:] whoever has a lawsuit.

ויכסהו הענן. רבותינו חולקים בדבר (יומא ד.:), יש מהם אומרים אלו ששה ימים שמראש חדש (עד עצרת יום מתן תורה. רש"י ישן):

And the cloud covered it (or Him). There is a dispute among our Sages regarding this: There are some who say [that these six days] were from Rosh Chodesh — the first day [of Sivan] [until the Festival of Shavuos — the day that the Torah was given — from an old Rashi manuscript].

ויכסהו הענן. להר:

[and] the cloud covered it [refers —] to the mountain — [whereupon]

ויקרא אל משה ביום השביעי. לומר עשרת הדברות, ומשה וכל בני ישראל עומדים, אלא שחלק הכתוב כבוד למשה. ויש אומרים, ויכסהו הענן למשה ו' ימים, לאחר עשרת הדברות, והם היו בתחלת מ' יום שעלה משה לקבל הלוחות, ולמדך שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששה ימים (שם):

He called to Moshe on the seventh day — to proclaim the Ten Commandments. Really, Moshe and all the B’nei Yisroel were standing there, [yet the verse states only, “He called to Moshe”]. But [in this way] Scripture gives honor to Moshe. But there are others who say that... The cloud covered Him — refers to Moshe [and this occurred] six days after the [giving of] the Ten Commandments. And they (these six days) were at the beginning of the forty days when Moshe went up to receive the Tablets. This teaches you that whoever intends to enter the camp of the Shechinah requires seclusion for six days.

בתוך הענן. ענן זה כמין עשן הוא, ועשה לו הקב"ה למשה שביל (נ"א חופה) בתוכו:

Into the midst of the cloud. This cloud was like thick smoke, but God made a path for Moshe in the midst of it.