Mishpatim, Aliyah 4 משפטים, רביעי

אלהים לא תקלל. הרי זו אזהרה לברכת השם, ואזהרה לקללת דיין (סנהדרין סו.):

Do not curse judges (or God). Here is the prohibition against cursing God as well as the prohibition against cursing judges.

מלאתך. חובה המוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל, והם בכורים:

Your fullness. [Meaning:] the obligation that was placed upon you when your grains reach their full ripeness. This refers to בִּכּוּרִים — “the first fruits.”

ודמעך. התרומה, ואיני יודע מהו לשון דמע:

And your terumah-offering. [וְדִמְעֲךָ refers to] the terumah-offering, but, I do not know why it is called דֶמַע .

לא תאחר. לא תשנה סדר הפרשתן, לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר, שלא יקדים תרומה לבכורים, ומעשר לתרומה:

You must not delay. [Meaning:] Do not alter their order of separating them [from their fruits], by separating later what should be separated earlier, i.e., he may not [separate] the terumah before [separating] the bikkurim, or the tithe offering before the terumah.

בכור בניך תתן לי. לפדותו בחמש סלעים מן הכהן, והלא כבר צוה עליו במקום אחר, אלא כדי לסמוך לו כן תעשה לשורך, מה בכור אדם לאחר ל' יום פודהו, שנאמר וּפְדוּיָיו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה (במדבר יח, טז), אף בכור בהמה דקה מטפל בו ל' יום, ואחר כך נותנו לכהן:

The first-born of your sons, you shall give to Me — by redeeming him for five sela’im from the kohein. But has [the Torah] not given this command elsewhere? But [the reason it is repeated here is] so as to juxtapose it to: “You must do likewise with your oxen,” [thereby teaching that] just as the first-born of man is redeemed after thirty days [from birth], as it is said: “And those that need to be redeemed, you shall redeem from a month old.” So, too, regarding the first-born of the smaller cattle: he (the owner) occupies himself with it for 30 days and, afterwards, gives it to the kohein.

שבעת ימים יהיה עם אמו. זו אזהרה לכהן, שאם בא למהר את קרבנו, לא ימהר קודם שמונה, לפי שהוא מחוסר זמן:

Seven days it shall remain with its mother. This is a warning to the kohein that if he wishes to hurry his sacrifice [of the בְּכוֹר] he may not rush to do so before the eighth day because it is “lacking in time” (i.e., premature).

ביום השמיני תתנו לי. יכול יהא חובה לבו ביום, נאמר כאן שמיני ונאמר להלן וּמִיֹום הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה (ויקרא כב, כז), מה שמיני האמור להלן להכשיר משמיני ולהלן, אף שמיני האמור כאן להכשיר משמיני ולהלן (מכילתא פי"ט), וכן משמעו, וביום השמיני אתה רשאי ליתנו לי:

On the eighth day you must give it to Me. One might think that it is obligatory on that day! [This is not so for] it states here: “the eighth day”, and it states further on: “and from the eighth day onward it shall be accepted.” Just as “the eighth day” mentioned later intends to declare [the animal] fit [for sacrifice] from the eighth day and on, so, too, “the eighth day” mentioned here intends to declare [the animal] fit from the eighth day and on. Hence, this is the intended meaning of it: “And on the eighth day you are permitted to give it to Me” (i.e., to sacrifice it).

ואנשי קודש תהיון לי. אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות, הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי:

You shall be men of holiness to Me. [This is meant as a promise:] “If you will be holy and abstain from the abhorrence of [eating] neveilah and tereifah, then you are (לִי) Mine. But if not, then you are not Mine.

ובשר בשדה טרפה. אף בבית כן, אלא שדבר הכתוב בהווה (מכילתא פ"כ), מקום שדרך בהמות ליטרף, וכן כִּי בַשָׂדֶה מְצָאָהּ (דברים כב, כז), וכן אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהֹור מִקְּרֵה לָיְלָה (שם כג, יא), הוא הדין למקרה יום, אלא שדבר הכתוב בהווה. (ואונקלוס תרגם) ובשר דתליש מן חיוא חיתא, בשר שנתלש על ידי טרפת זאב או ארי (או) מן חיה כשרה או מבהמה כשרה בחייה:

Flesh that was torn off in the field. Actually the same applies within the house, but [the reason “the field” is mentioned is] the Torah speaks of what is common — the place where it is usual for animals to be torn apart [by wild beasts]. Similarly: “For he found her in the field,” Similarly: “One who is unclean as a result of a nocturnal emission,” where the same rule would apply to an emission during the day. The Torah just speaks of what is most common. However, Onkelos translates [וּבָשָׂר בַּשָֹדֶה טְרֵיפָה] as: “Flesh torn from a living animal,” i.e., flesh that was torn off as a result of an attack by a wolf or lion from a permitted beast, or from permitted cattle, while it was alive [“you must not eat”].

לכלב תשליכון אתו. אף הוא כו' או אינו אלא כלב כמשמעו בנבלה או מכור לנכרי קל וחומר לטרפה שמותרת בכל הנאות א"כ מה תלוד לומר לכלב למדך הכתוב שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר וּלְכֹל בְּנֵי יִשִׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנֹו (שמות יא, ז), אמר הקב"ה תנו לו שכרו (מכילתא פ"כ):

Throw it to the dog. [You may sell it] also to a gentile. Or perhaps it refers only to a dog? The Torah therefore says regarding neveilah: “or sell it to a gentile.” [Then we may assume] a fortiori regarding tereifah: that all benefits are permitted [including selling to a gentile]. If so, why does it state: “to the dog”?! To teach you that the dog gets more respect than he. And the verse [also] teaches that God does not withhold the reward that is due to any creature. [And the dog has a reward coming] for its said: “But against any of the B’nei Yisrael no dog wagged its tongue (i.e., barked),” so God said, “Give it its due reward.”

לא תשא שמע שוא. כתרגומו לא תקבל שמע דשקר, אזהרה למקבל לשון הרע, ולדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבא בעל דין חבירו:

Do not accept a false report. As Onkelos translates it: “Do not accept a false report.” This is an admonition directed to one who accepts (i.e., believes) slanderous talk, and to a judge, that he not listen to the claims of one party until the other party arrives.

אל תשת ידך עם רשע. הטוען את חבירו תביעת שקר, שהבטיחהו להיות לו עד חמס:

Do not join hands with a wicked man. One who makes a demand on his fellow man by means of a false claim, and you promise him that you will be a corrupt witness.

לא תהיה אחרי רבים לרעות. יש במקרא זה מדרשי חכמי ישראל, אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו. מכאן דרשו שאין מטין לחובה בהכרעת דיין אחד (סנהדרין ב.), וסוף המקרא דרשו, אחרי רבים להטות, שאם יש שנים מחייבין יותר על המזכין, הטה הדין על פיהם לחובה, ובדיני נפשות הכתוב מדבר. ואמצע המקרא דרשו, ולא תענה על ריב, על רב, שאין חולקין על מופלא שבבית דין, לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הצד, לקטנים שבהן שואלין תחלה שיאמרו את דעתם. ולפי דברי רבותינו כך פתרון המקרא: לא תהיה אחרי רבים לרעת. לחייב מיתה בשביל דיין אחד שירבו מחייבין על המזכין. ולא תענה על רב. לנטות מדבריו, ולפי שהוא חסר יו"ד דרשו בו כן. אחרי רבים להטת. ויש רבים שאתה נוטה אחריהם, ואימתי, בזמן שהן שנים המכריעין במחייבין יותר מן המזכין. וממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות, שומע אני אבל היה עמהם לטובה, מכאן אמרו דיני נפשות מטין על פי אחד לזכות ועל פי שנים לחובה. ואונקלוס תרגם לא תתמנע מלאלפא מה דבעינך על דינא, ולשון העברי לפי התרגום כך הוא נדרש: לא תענה על ריב לנטות, אם ישאלך דבר למשפט, לא תענה לנטות לצד אחד ולסלק עצמך מן הריב, אלא הוי דן אותו לאמיתו.

Do not follow the majority to do evil. Regarding this verse, there are various expositions by the Sages of Yisrael but they do not fit the arrangement of the verse: From here they derived that a guilty verdict should not be arrived at by a majority of one judge. And they explain the end of the verse as follows: “It must be decided by a majority,” [meaning] that if there are two more for conviction than there are for acquital, then decide the case according to them (the majority) for a guilty verdict. [According to this explanation] this verse is dealing with capital crimes. And they explained the middle of the verse as follows: וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִיב [should be understood] [as if it were written] עַל רַב (against the elder), i.e., that one must not contradict a more eminent member of the court. It is for this reason that in capital cases we begin [hearing the opinions of the judges] from the side [benches], i.e., the youngest among them are the first ones asked to state their opinion. According to [the above] words of our Sages, the interpretation of the verse is as follows: Do not follow the majority to do evil — to sentence [a defendant] to death on account of the judge [whose vote] causes those favoring conviction to outnumber those who vote for acquital. Do not dispute an elder — by veering from his opinion. It is because [the word רִיב] is missing the letter yod that they explained it thus. It must be decided by the majority. There is a majority to whose view you may lean. When is this so? When the majority for conviction outnumber by two those who vote to acquit. From that which is implied by what is said: “Do not follow the majority [of one] to do evil” I may derive: But, you may be with them (i.e., rule like them) if it is for good (i.e., to acquit the defendant). It is from here that they (the Sages) said: In case of capital offenses, the decision to acquit may be based on a majority of one but to convict there must be a majority of two. Onkelos translates [לֹא תַעֲנֶה עַל רִיב לִנְטוֹת]: “Do not refrain from conveying your opinion when asked about anything pertaining to a court case.” The Hebrew, according to Onkelos, should be explained as follows: Do not respond in a dispute to lean. [I.e.] if your opinion is asked in a court case do not respond by leaning to one side in order to remove yourself from the dispute, but decide the matter based on the truth. [The above are the explanations of the Sages and Onkelos...] But I offer an explanation to fit the verse’s arrangement according to its plain meaning. And this is its interpretation:

ואני אומר לישבו על אופניו כפשוטו וכך פתרונו. לא תהיה אחרי רבים לרעות. אם ראית רשעים מטין משפט, לא תאמר הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם:

Do not follow the majority to do evil. If you see wicked men distorting justice, do not say: “since they are the majority I may as well lean towards them.”

ולא תענה על ריב לנטות וגו'. ואם ישאלך הנדון על אותו המשפט, אל תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים להטות את המשפט מאמיתו, אלא אמור את המשפט כאשר הוא, וקולר יהא תלוי בצואר הרבים:

Do not respond, in dispute, to lean, etc. And if the defendant should ask you [your opinion] regarding that judgment, do not respond to him, about the dispute, with a statement that leans towards the majority opinion, thereby distorting the judgment from the truth. But rather render the decision as it really is and let the collar (i.e., the responsibility) hang from the necks of the majority.

לא תהדר. לא תחלוק לו כבוד לזכותו בדין ולומר, דל הוא אזכנו ואכבדנו:

Do not show favor. Do not show special regard for him by finding in his favor in a lawsuit, and say, “He is poor. I will find in his favor and show him regard.”

כי תראה חמור שונאך וגו'. הרי כי משמש בלשון דלמא, שהוא מד' לשונות של שמושי כי, וכה פתרונו, שמא תראה חמורו רובץ תחת משאו: וחדלת מעזוב לו. בתמיה:

If you see the donkey of your enemy, etc. Here you have the word כִּי being used to mean: “perhaps” (or “possibly”), which is one of the four meanings that the word כִּי is used to express. This is, then, how [the verse] is to be interpreted: It is possible that you might see his donkey lying under its burden — and you might not want to help him? Incredulously, with amazement.

עזב תעזב עמו. עזיבה זו לשון עזרה, וכן עָצוּר וְעָזוּב (מלכים־א יד, י), וכן וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלַיִם עַד הַחֹומָה (נחמיה ג, ח), מלאוה עפר לעזוב ולסייע את חוזק החומה. כיוצא בו, כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי וגו' (דברים ז, יז), שמא תאמר כן, בתמיה, לֹא תִירָא מֵהֶם. ומדרשו כך דרשו רבותינו, כי תראה וחדלת, פעמים שאתה חודל ופעמים שאתה עוזר, הא כיצד, זקן ואינו לפי כבודו, וחדלת, או בהמת עובד כוכבים ומשאו של ישראל (בבא מציעא לב:), וחדלת:

Make every effort to help him. This word עֲזִיבָה has the meaning of “helping.” Similarly: “aided and (עָזוּב) helped” Similarly: “(וַיַּעֲזְבוּ) They helped Jerusalem up to the wall,” [meaning:] they filled it with earth to help and support the strength of the wall. A similar [use of the word כִּי as “possibly”]: “כִּי you will say in your heart, ‘These nations are many more than I, etc.’” [meaning:] “Could you possibly say this?! incredulously, with amazement... [therefore] “Do not be afraid of them.” As for its midrashic explanation, this is the way our Sages expounded it: “If you will see ... you may refrain.” [This indicates that] there are times that you may refrain [from helping] and there are times that you must help. When does this apply? If he is an elderly man and it is beneath his dignity [then] וְחָדַלְתָּ — “you may refrain” [applies]. Or if it is the animal of a gentile and the load of a Jew [then] וְחָדַלְתָּ [applies].

עזב תעזב עמו. לפרק המשא, מלמשקל ליה, מליטול משאוי ממנו:

You should make every effort to help him — to unload the burden, [as Onkelos translates the words מֵעֲזוֹב לוֹ]: “from removing a load from it.”