Yitro, Aliyah 6 יתרו, שישי

וירד ה' על הר סיני. יכול ירד עליו ממש, תלמוד לומר כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם (שמות כ, יט), למד שֶׁהִרְכִּין שמים עליונים ותחתונים, והציען על גבי ההר כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם (מכילתא פ"ד):

Adonoy descended on Mount Sinai. One might assume that He literally descended on it. The Torah therefore states: “For I spoke with you from the heavens.” These two statements taken together teach us: that He lowered the upper and lower heavens and spread them over the mountain like a spread over a bed and the Heavenly throne descended upon them.

העד בעם. התרה בהם שלא לעלות בהר:

Warn the people. “Warn them not to ascend the mountain.”

פן יהרסו וגו'. שלא יהרסו את מצבם, על ידי שֶׁתַּאֲוָתָם אל ה' לראות, ויקרבו לצד ההר:

That must they not break through. So that they not break down their position due to their longing אֶל ה' (to God). לִרְאוֹת (to see), and thereby come nearer towards the mountain.

ונפל ממנו רב. כל מה שיפול מהם, ואפילו הוא יחידי חשוב לפני רב (מכילתא שם):

Many of them will die. “Any of them that will die, even if only one, is considered by Me as many.”

יהרסו. כל הריסה מפרדת אסיפת הבנין, אף הנפרדין ממצב אנשים הורסים את המצב:

Break through. Every form of הֲרִיסָה indicates a separating of a collective structure. Also, those who separate from a position taken up by human beings [are considered as] breaking up the situation.

וגם הכהנים. אף הבכורות שהעבודה בהם (זבחים קטו:):

Even the kohanim. [Meaning:] Even the first-born sons who were then charged with the sacrifice service.

הנגשים אל ה'. להקריב קרבנות, אף הם אל יסמכו על חשיבותם לעלות:

Who come near to Adonoy’s presence — to bring sacrifices. They too may not rely on their importance to ascend [the mountain].

יתקדשו. יהיו מזומנים להתיצב על עמדן:

Must be sanctified. They must be prepared to remain at their positions.

פן יפרץ. לשון פרצה, יהרוג בהם ויעשה בהם פרצה:

Lest Adonoy send destruction. [יִפְרֹץ is from] the word פִּרְצָה — “a breach.” [I.e.], He will kill some of them and thereby cause a breach in their ranks.

לא יוכל העם. איני צריך להעיד בהם, שהרי מותרין ועומדין הם היום שלשת ימים, ולא יוכלו לעלות, שאין להם רשות:

The people cannot. “I do not need to warn them for they are already in a state of warning for these past three days and they therefore cannot ascend for they have not received permission [to do so].

לך רד. והעד בהם שנית, שמזרזין את האדם קודם מעשה, וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה (מכילתא שם):

“Go down — and warn them a second time because man is to be warned before an action and is to be warned [again] at the very moment of the action.”

ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים. יכול אף הם עמך, תלמוד לומר ועלית אתה, אמור מעתה, אתה מחיצה לעצמך, ואהרן מחיצה לעצמו, והכהנים מחיצה לעצמם, משה נגש יותר מאהרן, ואהרן יותר מן הכהנים, והעם כל עיקר אל יהרסו את מצבם לעלות אל ה':

You will then come up, along with Aharon. One might think they (the kohanim), too, [are to be] together with you. The Torah therefore states: “You will come up.” Consequently you must say: “You (Moshe) have your own designated area and Aharon has his own designated area and the kohanim have their own designated area.” I.e., Moshe approached nearer than Aharon and Aharon nearer than the kohanim whereas the people, under any circumstance, may not break through their position to ascend towards God.

פן יפרץ בם. אף על פי שהוא נקוד חטף קמ"ץ, אינו זז מגזרתו, כך דרך כל תיבה שנקודתה מלאפו"ם, כשהיא באה במקף, משתנה הנקוד לחטף קמ"ץ:

Lest He send destruction among them. Although it (יִפְרָץ) is vocalized with a chatef komatz , it has not moved from its grammatical form [for] this is the way of every word that takes the vowel melopum (our cholam) when it is attached to the next word with a makkaf (a hyphen), the vocalization changes to a chatef komatz.

ויאמר אליהם. התראה זו:

And he said to them — this warning.

וידבר אלהים. אין אלהים אלא דיין, וכן הוא אומר אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל (שמות כב, כז) ותרגומו דַּיָּינָא, לפי שיש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל שכר ואם לאו אינו מקבל עליהם פורעניות, יכול אף עשרת הדברות כן, תלמוד לומר וידבר אלהים, דיין להפרע:

Elohim spoke. אֱלֹקִים refers only to [God as] Judge. Since there are chapters in the Torah that if a person fulfills them he receives a reward, but if he does not fulfill them he does not receive punishment, I might think that the Ten Commandments are also of this type. Therefore the Torah writes: “Elohim spoke” — that He is a Judge who exacts punishment.

את כל הדברים האלה. מלמד שאמר הקדוש ברוך הוא עשרת הדברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן, אם כן מה תלמוד לומר עוד אנכי ולא יהיה לך, שחזר ופירש על כל דבור ודבור בפני עצמו. (קושיית אם כן כו', פירוש, לפי זה שמוכח מאת כל הדברים האלה, שגם שאר עשרת הדברות כולם אמר הקב"ה בדבור אחד, אם כן מה תלמוד לומר אנכי וגו', רצונו לומר מה בא להודיענו במה שפרט לשון ב' דברות אלו מהשאר, מדהוציאם בלשון זה שהמשמעות דוקא אלו שנים בפרט מפי הגבורה יצאו, והלא לפי זה כולם כמוהם, הקב"ה בכבודו ובעצמו דיברם. ותירץ שחזר ופירש וכו', ורצונו לומר, באותה החזרה, לא החזיר ללמד על הכלל יצא, אלא על הפרט אלו שתי דברות ראשונות ביחוד ודו"ק):

All these words. This teaches that God said the Ten Commandments in one utterance, something that is impossible for man to utter. If this was so then why does the Torah repeat: “I am Adonoy” and “You must not have”? Because He explicitly repeated each and every command separately.

לאמר. מלמד שהיו עונין על הן הן ועל לאו לאו (מכילתא שם):

Saying. This teaches us that they replied “Yes” to a positive command and “no” to a negative command.

אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כדאי היא ההוצאה, שתהיו משועבדים לי. דבר אחר, לפי שנגלה בים כגבור מלחמה ונגלה כאן כזקן מלא רחמים, שנאמר וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר (שמות כד, י), זו היתה לפניו בשעת השעבוד, וכעצם השמים משנגאלו, הואיל ואני משתנה במראות, אל תאמרו שתי רשויות הן (מכילתא פ"ה), אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים. דבר אחר, לפי שהיו שומעין קולות הרבה, שנאמר את הקולות, קולות באין מד' רוחות ומן השמים ומן הארץ, אל תאמרו רשויות הרבה הן. ולמה אמר לשון יחיד אלהיך, ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל, וזה הוא שאמר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ (שמות לב, יא), לא להם צוית לא יהיה לכם אלהים אחרים, אלא לי לבדי:

Who brought you out of the land of Egypt. “The act of bringing you out is sufficient to make you subservient to Me.” An alternate explanation: Since He revealed Himself at the [Reed] Sea as One Who is powerful at war and revealed Himself here as an elderly being, full of compassion, as it is said: “They saw [a vision] of the God of Israel and under His feet [there was something] like a brickwork of sapphire.” This was [the situation] before Him at the time of the enslavement [in Egypt]. “[It was] like the essence of the heavens”... once they were redeemed. [Therefore] “Since I change appearances do not think that there are two dominions” [and therefore God says:] “I am the [same] One Who has brought you out of the Land of Egypt and [Who was with you] at the [Reed] Sea.” An alternate explanation: Because they had heard many sounds, as it is said: “[The people saw] the sounds;” sounds coming from all four directions as well as from the heavens and the earth, do not therefore say that there are many dominions. Why is this section written in the singular: “אֱלֹקֶיךָ” — “your (speaking to one individual) God”? This was to give an opening for Moshe to present a defense for the act of the Golden Calf. This is what is meant when he said: “Why, God, should You be angry at Your nation?” [Meaning:] “It was not to them that You issued the command: You (plural) shall have no other gods but only to me.”

מבית עבדים. מבית פרעה שהייתם עבדים לו, או אינו אומר אלא מבית עבדים שהיו עבדים לעבדים, תלמוד לומר ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים, אמור מעתה, עבדים למלך היו, ולא עבדים לעבדים:

From the house of slaves. [Meaning:] from the house of Pharaoh to whom you were slaves. Or maybe it means simply “from the house of slaves,” [implying] that they were the slaves of slaves. The Torah therefore states: “He redeemed you from the house of slaves, from the hand of Pharaoh, king of Egypt.” You must therefore conclude that they were slaves of the king and not the slaves of slaves.

לא יהיה לך. למה נאמר, לפי שנאמר לא תעשה לך, אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מנין שלא יקיים, תלמוד לומר לא יהיה לך (מכילתא פ"ו):

You must not have. Why is this said? Since it states: “Do not make for yourself,” I would know only that it is not permitted to make [an idol]. Once it has been made, how would we know that one may not keep it in his possession? The Torah therefore says: “You must not have.”

אלהים אחרים. שאינן אלהות, אלא אחרים עשאום אלהים עליהם (מכילתא שם). ולא יתכן לפרש אלהים אחרים זולתי, שגנאי הוא כלפי מעלה לקרותם אלהות אצלו. דבר אחר אלהים אחרים, שהם אחרים לעובדיהם, צועקים אליהם ואינן עונים אותם, ודומה כאילו הוא אחר שאינו מכירו מעולם:

Other gods — which are not actually gods but others made them into gods over themselves. It would be incorrect to explain as אֱלֹהִים אֲחֵרִים as “gods other than Myself” for it would be disrespectful towards the One Most High to call them gods in relation to Him. An alternate explanation of אֱלֹהִים אֲחֵרִים: that they are אֲחֵרִים (strangers) to those who worship them; they [their worshippers] cry out to them but they [the idols] do not respond to them and it seems as if it is a stranger who has never known him at all.

על פני. כל זמן שאני קיים, שלא תאמר לא נצטוו על עבודת אלילים אלא אותו הדור (מכילתא שם):

Before My Presence. [Meaning:] “as long as I exist” (i.e., forever). [It was necessary to state this] so that you should not claim that only that generation was prohibited from idol-worship.

פסל. על שם שנפסל:

Carved image. [Called פֶּסֶל] because it is נִפְסָל (carved).

וכל תמונה. תמונת כל דבר אשר בשמים:

Or [any] picture. A picture of any thing in the heavens.

אל קנא. מקנא להפרע, ואינו עובר על מדתו למחול על עון עבודת אלילים. כל לשון קנא אנפרי"מנט בלע"ז (אייפערנד) נותן לב ליפרע:

A jealous Almighty. He is jealous to exact punishment and does not act leniently by forgiving the sin of idolatry. Wherever the term קַנָּא [appears] it is enprenment in Old French — “jealousy,” [meaning] He directs His attention to exact punishment.

לשנאי. כתרגומו, כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם (סנהדרין כז:):

Of My enemies. As Onkelos explains it — when they (the children) retain in their hands the deeds of their fathers.

נוֹצֵר חֶסֶד. שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה, לְשַׁלֵּם שָׂכָר עַד לְאַלְפַּיִם דּוֹר, נִמְצֵאת מִדָּה טוֹבָה יְתֵרָה עַל מִדַּת פֻּרְעָנִיּוֹת אַחַת עַל חָמֵשׁ מֵאוֹת, שֶׁזּוֹ לְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת, וְזוֹ לַאֲלָפִים (תוספתא סוטה ד, א):

Who stores the loving-kindness — that a person does, in order to reward him, for two thousand generations. Consequently [God’s] measure for reward is greater than His measure for punishment by five hundred times, because one is for four generations and the other for two thousand [generations].

לשוא. (השני לשון שקר, כתרגומו) כְּמָה דְּתֵימַר אי זהו שבועת שוא, נשבע לשנות את הידוע, על עמוד של אבן שהוא של זהב, (הראשון לשון מגן, כתרגומו) זה הנשבע לחנם ולהבל על של עץ עץ, ועל אבן אבן (שבועות כט.):

In vain. (The second [לַשָׁוְא in the verse] has the meaning of “falsehood” as Onkelos translates it), as you say [in the Gemara]: “What constitutes a שְׁבוּעַת שָׁוְא? One who swears of something evident, that it is otherwise, When one swears that a pillar made of stone is made of gold. (The first [לַשָׁוְא] means “for naught” as Onkelos translates it). This refers to one who swears for naught and meaninglessly [an oath] about a tree that it is a tree and about a stone that it is a stone.

זכור. זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, וכן מְחַלֳלֶיה מֹות יוּמָת (שמות לא, יד) וּבְיֹום הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים (במדבר כח, ט), וכן לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָךְ (דברים כב, יא—יב), וכן עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ (ויקרא יח, טז) יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ (דברים כה, ה), הוא שנאמר אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי (תהלים סב, יב). זכור לשון פעול הוא, כמו אָכֹול וְשָׁתֹו (ישעיה כב, יג), הָלֹוךְ וּבָכֹה (שמואל־ב ג, טז), וכן פתרונו תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה, תהא מזמינו לשבת (ביצה טז):

Remember. זָכוֹר and שָׁמוֹר were said [by God] in one utterance. Similarly: “Those who profane it shall be put to death,” and: “And on Shabbos [sacrifice] two lambs.” Also: “Do not wear shatnez, make fringes for yourself.” Also: [the prohibition against] “marrying your brother’s wife,” [and:] “her husband’s brother shall come unto her.” This is what is meant when it is said: “God spoke one utterance but I heard two.” [The word] זָכוֹר [and not זְכוֹר] is in the פָּעוֹל [an ongoing action] form, just like אָכוֹל וְשָׁתוֹ — “to eat and drink” [or:] הָלוֹךְ וּבָכֹה — “to go and to weep;” and this is its explanation [of זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת]: Take heed to constantly remember the Shabbos day, so that if you happen upon a [nice] food item set it aside for Shabbos.

ועשית כל מלאכתך. כשתבא שבת, יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה (מכילתא פ"ז):

And do all your work. When Shabbos comes, it should be in your eyes as if all your work has been done, so that you will not be concerned about work.

אתה ובנך ובתך. אלו הקטנים, או אינו אלא גדולים, אמרת, הרי כבר מוזהרין הם, אלא לא בא אלא להזהיר גדולים על שביתת הקטנים, וזה ששנינו (שבת קכא.)קטן שבא לכבות, אין שומעים לו, מפני ששביתתו עליך:

You, your son, your daughter. This refers to minors. Or [you might claim that it refers] only to adults. You must admit that they (the adults) have already been commanded. Thus this [command] comes only to warn adults regarding the Shabbos rest of the minors. This is the implication of that which we learned: A minor who offers to extinguish a fire is not to be listened to (i.e., we do not allow it) because [the responsibility for] his Shabbos rest is upon you.

וינח ביום השביעי. כביכול הכתיב בעצמו מנוחה, ללמד הימנו קל וחומר לאדם שמלאכתו בעמל וביגיעה שיהא נוח בשבת:

And He rested on the seventh day. As if one could contemplate such a thing, He had it written about Himself that He rested to teach a fortiori from Him regarding a human being, whose work is done with toil and hard labor, that he must rest on Shabbos.

ברך. ויקדשהו. ברכו במן לכופלו בששי לחם משנה, וקדשו במן שלא היה יורד בו:

Blessed and made it holy. He “blessed” it with the manna by giving twice as much on Friday, a “double bread,” and “make it holy” with the manna that on Shabbos it did not fall.

למען יאריכון ימיך. אם תכבד יאריכון ימיך, ואם לאו יקצרון, שדברי תורה נוטריקון הם נדרשים, מכלל הן לאו ומכלל לאו הן (מכילתא פ"ח):

So that your days may be lengthened. If you will honor [them], they (your days) will be lengthened. But if not, they will be shortened for the words of the Torah are concisely written; inference may be made from the positive to the negative and from the negative to the positive.

לא תנאף. אין ניאוף אלא באשת איש, שנאמר מֹות יוּמַת הַנֹאֵף וְהַנֹּאָפֶת (ויקרא כ, ו), ואומר הָאִשָּׁה הַמְנָאָפֶת תַּחַת אִישָׁהּ תִּקַּח אֶת זָרִים (יחזקאל טז, לב):

Do not commit adultery. The term נִאוּף applies only with another’s wife, as it is said: “[A man who will commit adultery with a married woman — who will commit adultery with a fellow Jew’s wife], the adulterer and adulteress shall be put to death.” It is also said: “The woman who commits adultery while in her husband’s domain, who takes strangers.”

לא תגנוב. בגונב נפשות הכתוב מדבר, לא תגנובו בגונב ממון, או אינו אלא זה בגונב ממון ולהלן בגונב נפשות, אמרת, דבר הלמד מענינו, מה לא תרצח לא תנאף מדבר בדבר שחייבין עליהם מיתת בית דין, אף לא תגנוב דבר שחייב עליו מיתת בית דין (סנהדרין פו.):

Do not steal [by kidnapping]. This verse deals with one who steals human beings, [whereas the verse:] “Do not steal” deals with someone who steals property. Or perhaps this is not so but rather this one deals with stealing property while the other deals with kidnapping. Say: “a thing may be learned from its context”: Just as “Do not murder, do not commit adultery” deal with a matter of liability to death by Bais Din, so, too, “Do not steal” deals with a matter where one is liable for death by the Bais Din.