Mishlei 6 משלי ו׳

בני אם ערבת. ערבות ממון כמשמעו פירשו רבותינו:

נוקשת באמרי פיך. שתקעת כף להדבר עם הזרים:

לך התרפס. התר לו פס יד לשלם לו ממונו:

ורהב רעיך. ואם אין לו ממון עמך אלא שנוקשת באמרי פיך לדבר לו קשות הרבה עליו רעים לבקש ממנו שימחול לך:

דבר אחר בני אם ערבת לרעך אחר שנעשית ערב להקב"ה שהוא רעך כדכתיב זה דודי וזה רעי (שיר השירים ה׳:ט״ז) וקבלת עליך בסיני ובערבות מואב באלה ובשבועה לשמור מצותיו:

תקעת לזר כפיך. שתשוב ותסור מדרכיו ותדבק באפיקורסין ללכת בדרכיהם:

נוקשת באמרי פיך. שתקעת כף להדבר עם הזרים:

עשה זאת אפוא בני והנצל. הואיל ובאת בכף רעך בסיני וקבלת אלהותו עליך:

לך התרפס. הכנע לפניו כאסקופה הנרפסת ונדרסת:

ורהב רעיך. הרבה רעים שיתפללו עליך לפניו וכן נדרש במדרש תהלים:

הנצל כצבי מיד. מהר והשמט משם כצבי הנמלט מיד האדם:

לך אל נמלה עצל וגו'. וחכם והתחכם:

אשר אין לה קצין. שיוכיח אותה ויזרזנה ויוציא מידה אם תגזול דבר מחברתה ואף על פי כן:

תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה. מזונה, כל אחת ואחת אינה גוזלת מחבירתה:

חבוק ידים. הישן חובק ידיו אבראצ"ר בלע"ז:

ובא כמהלך ראשך. אם תעשה כן יבא חסרונך ודבר שאתה רש ממנו יבא לך מיד כאדם המהלך מהר ומחסורך יבא ויתמלא:

כאיש מגן. הבא מהר להגין על אדוניו, המקראות אלו עקרן משל על המתעצלין לעסוק בתורה:

הולך עקשות פה. ההולך בעקימת שפתים:

קורץ בעיניו. רמיזות של מרמה:

מולל ברגליו. כלומר משפשף זה על זה:

ומורה באצבעתיו. כולם מן ל' רמזים הם זה נופל על העין וזה נופל על הרגל וזה נופל על האצבע והעיקר הוא מדבר על הרשעים המסיתין את הבריות לע"ג:

מדינים ישלח. בין אדם לבוראו:

פתאום. ופתע ל' תכיפה היא ולא ידע את המפלה הקרובה ליפול עליו:

שש הנה שנא ה' ושבע. תועבת נפשו כלומר גם השביעית עמהם:

יפיח. לשון דבור הוא כי כל דבור ברוח הפה הוא:

נצור בני מצות אביך:

ענדם. ל' קשר הוא כמו אענדנו עטרות לי (איוב ל״א:ל״ו):

בהתהלכך. בחייך:

תנחה אותך. כמו תנהיגך:

בשכבך. בקבר:

והקצות היא תשיחך. לתחיית המתים לעמוד בדין:

היא תשיחך. תליץ בעדך:

כי נר מצוה ותורה אור. כמו שהאור מאיר לעולם תמיד כך התורה עומדת זכותה לעולם אל האדם וזכות מצוה לפי שעה כאור הנר, ד"א כי נר מצוה וגו' מצות האב הוא נר כל מי שמקיים מצות אביו כאלו נוטל נר בידו להדליק במקום חושך ואם אבד שום דבר שם הוא מוצאו לאורו, וכן מי שהוא מקיים הוראת אמו אורה היא לו וכן הוא אומר אל תטוש תורת אמך וכן הוא ודאי שמקרא זה מדבר במצות אביו ואמו דכתיב (לקמן כ) מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חשך ואם נר של אדם ידעך (כוהה) כשאין מקיים מצות נמצא כשמקיים מצות מאיר נרו (ר' יוסף קרא):

ודרך חיים תוכחות מוסר. תוכחות המוסר הם מטים את האדם לחיים נמצא שהם דרך החיים:

לשמרך מאשת רע. התורה תשמרך מאשה של מנהג רע ועל כרחך לא דבר שלמה אשה רעה אלא כנגד עבודת גלולים שהיא שקולה כנגד הכל שאם תאמר אשה זונה ממש וכי כל שכרה ושבחה של תורה ששומרת מן הזונה לבדה אלא ע"כ זו עבודת גלולים שהיא חמורה כנגד הכל:

מחלקת לשון. מטחות עינים של לשון נכריה:

ואל תקחך. ואל תטול חכמתך ממך בעפעפי עיניה שקורצות בהם בעפעפיה:

כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. לידי עניות וחוסר כל טוב:

נפש יקרה תצוד. נפש שהיתה יקרה קודם לכן באה וצדה לגיהנם:

היחתה איש. הישאב איש גחלים בשפולי בגדיו ולא ישרפו כל לשון חתיית גחלים לשון שאיבה הוא כמשמעה כשממלא הכלי בתוך המדורה:

אל אשת רעהו. כמשמעו ואף על ע"ג יש לדרשה שהיא מיוחדת לגוים ולא לך:

לא יבוזו. וגו' ונמצא ישלם. וגו' נואף אשה וגו'. שלשתם מחוברים בדבור אחד. אם יגנוב הגנב גנבה אין לבזותו כ"כ כמו הנואף למה כי לרעבון נפשו הוא עושה ואולי אין לו מה יאכל וכשנמצא יש לו תקנה בתשלומין ולכל היותר ישלם שבעתים כלומר תשלומי כפל הרבה ואפילו חמשים על אחד, ויש מפרשים שבעתים כמו גונב שור וכליו וטבחו שמשלם חמשה בקר ותשלומי כפל על הכלים הרי שבעה: את כל הון ביתו יתן. ואפי' צריך למכור כל אשר לו על זה מכל מקום יש לו תקנה ומתחלה מחמת רעב עשה, אבל:

נואף אשה חסר לב. הוא שהרי לא לרעבון עשה:

משחית נפשו הוא יעשנה. הזמה:

נגע וקלון ימצא. על עבודת גלולים ועל גילוי עריות הנגעים באים:

כי קנאה. מתקנא בו להפרע בו חמתו של הקב"ה שהוא גבור על כל ולא יחמול ביום נקם:

לא ישא. פנים, לכל ממון לכפר על אשר כפר בו ונדבק בעבודת גלולים, ורבותנו דרשו לא יבוזו לגנב, זה המתגנב מאחר חבירו הולך לבית המדרש ועוסק בתורה, ונמצא ישלם שבעתים, סופו שמתמנה דיין ומורה הוראות שאין שבעתים אלא תורה שנאמר מזוקק שבעתים (תהלים יב):